בבא בתרא | דף קסט | אחריות טעות סופר

בדף קסט ע"ב אנו לומדים על מחלוקת האמוראים אם אחריות טעות סופר. בסוף הסוגיה מובא סיפור על שליח שנשלח לקנות קרקע, וקנה אותה שלא באחריות. רב נחמן פסק שהמְשלחת יכולה לטעון "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי", ועל כן השליח צריך לפצות אותה: עליו לקנות בעצמו את הקרקע שלא באחריות מן המוכר, ואז למכור אותה למְשלחת באחריות.

מן ההקשר משמע שהסיפור בא להוכיח שאחריות טעות סופר. בפשטות, שתי ההלכות מבוססות על רוב. מאחר שרוב האנשים קונים באחריות, אנו מניחים שכך הכוונה גם אם הדבר לא נכתב בשטר בפירוש; ואנו אומרים כי גם אם לא אמרה זאת בפירוש, בוודאי נתכוונה המְשלחת לקניין באחריות, ולכן השליח נחשב כמי שעיוות וקלקל.

ברם, נראה שייתכן הסבר נוסף. מבדיקת המקומות האחרים שהטענה "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" עולה בהן מתברר שאין מדובר בהפרת רצון המשלח גרידא, כי אם בגרימת הפסד בפועל. לדוגמה: אף על פי שטעות במחיר עד שתות (שישית) אינה חוזרת, אם הטועה הוא שליח, יכול המשלח לטעון "לתקוני שדרתיך" (קידושין מב ע"ב); הוא הדין לשליח שקידש בקדושת מעשר בהמה גם את הבהמה התשיעית, ולא רק את העשירית (בכורות סא ע"א); וכן במקרים האחרים (ראה כתובות פה ע"א; צט ע"ב; נדרים לו ע"א; בבא מציעא קח ע"א).

לכאורה המקרה שלפנינו חריג, שהרי אין ברור שחסרון האחריות אכן יביא להפסד. אולם לפי דברינו בדף היומיומי למסכת בבא מציעא דף יד אין הדבר כך. שם העלינו את האפשרות שמאן דאמר אחריות טעות סופר סבור כי האחריות איננה נספח בעסקה, אלא חלק מהותי ממנה: הכסף לא רק קונה את הקרקע, אלא גם מחייב את המוכר להעמיד אותה לרשות הלוקח אם יתעוררו בעיות. לפי תפיסה זו, ויתור על אחריות איננו רק ויתור על 'ביטוח' לעתיד, אלא ויתור על חלק מן החיובים שכספו של המשלח היה אמור לקנות.

התקפות של טענת "לתקוני שדרתיך" בסוגייתנו מוכיחה את ההבנה שהצענו שם: האחריות היא מרכיב מהותי בעִסקה, וויתור עליה כמוהו כהפסד של ממש. הבנה זו עצמה היא שעומדת גם ביסוד ההלכה שאחריות טעות סופר.