בבא מציעא דף יט - טביעות עין

  • הרב ברוך וינטרוב

הגמרא ריש יט ע"א מביאה את ספקו של רבה בר בר חנה אם ניתן לסמוך על סימנים לעניין החזרת גט, או שמא מותר להחזיר רק על ידי טביעות עין - ולכן רק לתלמיד חכם.

מהי טביעות עין? יתכנו שני כיוונים בהבנת המושג הזה:

א. טביעות עין היא למעשה זיהוי החפץ על סמך הצטברות של אוסף גדול מאוד של סימנים קטנים. הזיהוי מבוסס על הסיכוי האפסי שיהיה חפץ נוסף ובו סימנים זהים רבים כל כך - שלא כסימנים גדולים בודדים, שיש הסתברות מסוימת שיהיו גם בחפץ אחר.

ב. טביעות עין היא אמצעי זיהוי ששונה במהותו מסימנים. סימנים הם אמצעי זיהוי שכלי: אדם זוכר שהיה בחפץ סימן מסוים, ומאחר שאף בחפץ שלפניו יש סימן כזה, הוא מסיק שזה אותו חפץ. טביעות עין, לעומת זאת, היא הכרה חושית: אדם מזהה את החפץ בעצמותו, ולא על פי סימנים חיצוניים. כיוון זה מניח שגם אם שני חפצים זהים לחלוטין מבחינה חיצונית, יש ביניהם הבדל בעצמותם, והאדם מסוגל להבחין בהבדל הזה. את הכיוון הזה הציע רבי אליהו מזרחי (גדול המפרשים של פירוש רש"י על התורה) בתשובותיו (שו"ת הרא"ם, סימן ל"ח, הובאו דבריו באנציקלופדיה תלמודית ערך טביעות עין).

ייתכן כי שאלה זו, כיצד יש להבין את תהליך ההכרה על ידי טביעות עין, עומדת ביסוד התלבטותו של רבא במסכת חולין דף צה ע"ב. הגמרא שם אומרת, כי אף שבשר שנתעלם מן העין לזמן מסוים אסור, שמא נתחלף בבשר טרפה, אם יכול הבעלים לזהות שזהו אותו בשר שנעלם – הריהו מותר. לאחר מכן מביאה הגמרא את דברי רבא, כי בתחילה חשב שסימנים עדיפים על טביעות עין, שהרי מחזירים אבדה על פי סימנים, אך לא על פי טביעות עין; אבל כאשר שמע שניתן להתיר איסור על פי טביעות עין – הבין שטביעות עין עדיפה.

והקשו התוספות (צו ע"א, ד"ה ולא): כיצד למד רבא מאבדה שסימנים עדיפים על טביעות עין? והלוא לתלמיד חכם משיבים על פי טביעות עין - משמע שטביעות עין מועילה לפחות כמו סימנים, אלא שאנו חושדים במי שאינו תלמיד חכם שישקר!

וביאר הר"ן (לג ע"ב מדפי הרי"ף, ד"ה אמר רבא), שבתחילה סבר רבא שרק לתלמידי חכמים יש טביעות עין משום שהם מדייקים ביותר. בשלב זה חשב רבא, כנראה, שטביעות עין בנויה על אוסף גדול של סימנים קטנים, ורק על תלמיד חכם ניתן לסמוך שיזכור את כל אותם סימנים קטנים ויזהה על פיהם את החפץ. אך מששמע רבא שכל אדם יכול לסמוך על טביעות עינו להתיר איסור, הבין שמדובר בהכרה מסוג אחר.

ואכן, רבא ממשיך ומוכיח שטביעות עין עדיפה מן העובדה שניתן לסמוך עליה אף בדיני נפשות: אם יבואו עדים ויעידו שאדם שסימנו כך וכך הרג את פלוני, לא ניתן יהיה להרוג על ידם את מי שיהיה סימנו כך וכך; אך אם יעידו שניים שהרג פלוני את הנפש ויזהו אותו בלא שום סימן, נסמוך עליהם ונהרוג את פלוני. מכאן אנו רואים שטביעות עין אינה כסימנים - שמהימנותם דומה לרוב, והיא מבוססת על הכרה שכלית - אלא היא בנויה על הכרה חושית ודאית, וכפי שביאר הרא"ם.

[עוד על טביעות עין בדף היומיומי לדף כג.]