בבא מציעא | דף עז | חשיבות התשלום לקיום המכר
הסוגיה סוף עז ע"ב מחלקת בין שני מצבים של אי-תשלום מלוא התמורה עבור מקח: כאשר המוכר "עייל ונפיק אזוזי" - כלומר תובע מן הלוקח שוב ושוב את כספו - הריהו רשאי לחזור בו ממה שטרם קיבל את תמורתו; אך אם המוכר אינו מחזר אחר כספו, זכה הלוקח בכל המקח, והוא יכול לסיים את התשלום אפילו לאחר כמה שנים.
הרמב"ן (ד"ה האי מאן) מביא מחלוקת בין "הגאונים הראשונים" ובין רבנו חננאל (ר"ח) באיזו מציאות מדברת הגמרא. ר"ח הסביר כי החילוק שאמרה הגמרא נכון רק אם התשלום הראשון ניתן כעירבון, אך אם הוא ניתן כתחילת פירעון, אזי ב"עייל ונפיק אזוזי" המכר כולו בטל, ולא רק החלק שטרם שולמה תמורתו. הגאונים הראשונים לא קיבלו את ההבחנה הזאת, ולדעתם אף תשלום ראשון בתורת פירעון קונה כנגדו, ואין המוכר המחזר על כספו יכול לחזור בו אלא משאר המכר. מה יסוד המחלוקת?
נראה שרבנו חננאל הבין כי רדיפת המוכר אחר כספו מלמדת למפרע שהוא לא מכר אלא מפני דוחק כלכלי וצורך מיָדי במזומנים, ולכן אם לא קיבל את מלוא התשלום, אין זה אלא מקח טעות, והריהו בטל (וכן ביאר רש"י, ד"ה הא דעייל) - אלא אם כן ניתנה המקדמה בתורת עירבון, שאז היא עִסקה נפרדת, שהתקיימה במלואה.
הגאונים הראשונים חלקו, מן הסתם, על הבנה זו ולמדו שאין ב"עייל ונפיק אזוזי" כדי להגדיר את המקח כטעות. ובכן, מה משמעות החילוק שבגמרא לדעת הגאונים הראשונים? נראה שלשיטתם, להיטות המוכר אחר הכסף איננה מדד למקח טעות, אלא היא מלמדת שהתשלום אינו חיצוני לעִסקה אלא חלק ממנה.
נבאר את דברינו. יתכנו שתי דרכים לראות עסקת מכירה. ניתן לומר שהמוכר נותן בעצם מתנה לקונה, אלא שהקונה משכנע אותו לעשות כן באמצעות התחייבות כספית; על פי תפיסה זו, אין הבדל מהותי בין מכר למתנה, והתשלום הוא חיצוני לעִסקה. ברם, אפשר גם לטעון שיש שוני מהותי בין מכר למתנה, ובמכר התשלום עצמו הוא שקונה את הקרקע.
מעתה יובנו דברי הגאונים הראשונים. ודאי שכל מוכר רוצה תמורה עבור המכר. אבל חיזור המוכר אחר מעותיו מלמד שהתשלום בפועל - ולא רק חיובו 'הווירטואלי' של הקונה - הוא חלק מהותי מן המכירה; במצב כזה המכר מוגדר על פי הסכום ששולם בפועל, ומה שלא שולמה תמורתו - לא נקנה. לעומת זאת, כאשר המוכר אינו מחזר אחר המעות, מסתבר שהתשלום בפועל אינו מהותי לקניין, ומה ששכנע את המוכר לתת ללוקח את הקרקע הוא התחייבותו של הלה לשלם; מאחר שעיקר עניינו של המוכר הוא ברווח, ולא בתשלום בפועל, אין תשלום מלוא התמורה מעכב את חלות המכר כולו (אף שהלוקח חייב, כמובן, לשלם בסופו של דבר את כל הסכום שהתחייב לשלם).
לסיכום: ר"ח סבר שרדיפת המוכר אחר התשלום מבטלת את העִסקה למפרע, ואילו הגאונים הראשונים הבינו שהיא רק מלמדת על אופי העִסקה, וממילא גם על היקף ביצועה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)