דילוג לתוכן העיקרי

בבא מציעא | דף פג | שבועה במקום שאפשר להביא ראיה

בדף פג ע"א אנו מתוודעים לדינו של איסי בן יהודה:

"'אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם' (שמות כ"ב, ט-י) - הא יש רואה, יביא ראיה ויפטר".

כלומר אם השומר יכול להביא ראיה לטענתו, אין הוא יכול להיפטר בשבועה, ועליו להביא ראיה.

הרמב"ם והרמ"ה נחלקו בדבר היקפו של הדין הזה. הרמב"ם (הלכות שלוחין ושותפין פ"ב ה"ט) פסק:

"וכן הדין בכל טענה שיטעון השותף וכיוצא בו, וכן הדין בטענת השומרים, אם הראיה יכולה להיות - או יביא ראיה על טענתו או ישלם".

הטור (סימן קפ"ז) מביא שהרמ"ה חלק על כך:

"והרמ"ה כתב דלא אמרינן הכי אלא בשבועת שומרים, אבל בעלמא, כגון בטענת פרעון והשבה וכיוצא בהם, דעבידי אינשי למפרע בצנעא, אפילו יש רואה מפטר בשבועה".

הרמב"ם והרמ"ה נחלקו, אם כן, אם דינו של איסי בן יהודה הוא דין בדיני שומרים, או שמא הלכה כללית בדיני ראיות. מה יסוד המחלוקת?

דומה שהיא נעוצה בהבנת דין שבועת השומרים (ראה עיוננו לדף לד): האם ביסודו של דבר השומר חייב לשלם, והשבועה גופה היא שפוטרת אותו; או שמא מה שפוטר את השומר הוא טענתו, והשבועה לא באה אלא להפיס דעתו של בעל הבית, כחלק מהסכם השמירה.

אם השבועה לא נועדה אלא להפיס את דעתו של בעל הבית, אזי מה שאיסי בן יהודה קובע הוא שבמקום שניתן להוכיח מה אירע, לא תנוח דעתו בשבועה. כמובן, דין זה אינו שייך אלא במסגרת חיוביו הייחודיים של שומר כלפי בעל הבית, ואין לו מקום בחייבי שבועות אחרים. כך, כפי הנראה, יש לבאר את דעת הרמ"ה.

הרמב"ם חלק כנראה על הבנה זו. לדעתו, שבועת השומרים עצמה היא הפוטרת את השומר מחיוב התשלום, כשאר הנשבעין ונפטרים, ועל כן כשם ששומר שיכול להביא ראיה אינו יכול להישבע ולהיפטר, כן הדבר גם בשאר שבועות.

בהבנתו של הרמב"ם גופה יתכנו שתי דרכים. ניתן להבין כי הליקוי הוא בנאמנות: מי שיכול להביא ראיה של ממש, ובכל זאת מתעקש להישבע, אינו נאמן עלינו; עצם הסירוב להביא ראיה אובייקטיבית שתברר את המקרה היא ריעותא לנאמנות הטוען. אולם אפשר גם שהפגם הוא בעצם חיוב השבועה: ייתכן ששבועה מתחייבת רק כשיש ספק; כאשר ניתן להביא ראיה - אין זה מצב של ספק, לפיכך אין בו חיוב שבועה, ושבועה אינה מועילה בו.

נפקא מינה בין שתי הדרכים - במי שיכול להביא שתי כתות עדים והביא רק כת אחת. על פי הדרך הראשונה, אפשר שלא יהיה נאמן עד שיביא גם את הכת השנייה, שכן אי-רצונו להביא את הכת השנייה מחשיד אותו. על פי הדרך השנייה, אין מקום לחייב אותו בשום בירור נוסף, שהרי בירור באמצעות כת אחת של עדים הוא בירור מלא. בדבר זה נחלקו רש"י והתוספות אליבא דרבי מאיר בסנהדרין כג ע"ב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)