בבא קמא דף לט – אפוטרופוס

  • הרב ישי יסלזון

סוגייתנו עוסקת בשאלה מתי מעמידים אפוטרופוס לחרש שוטה וקטן ששורם נגח ומתי לא. ננסה לעמוד מעט על מהותו של האפוטרופוס וגדריו.

אפוטרופוס היא מילה ביוונית שמשמעותה 'אביהם של הילדים'. המקור לכך שממנים אפוטרופוס הוא בגמ' בקידושין (מב ע"א):

"דאמר רבא בר רב הונא אמר רב גידל א"ר: מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן, שבית דין מעמידין להם אפוטרופוס לחוב ולזכות? 'לחוב' – אמאי? אלא לחוב ע"מ לזכות? ת"ל: ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו".

תפקיד האפוטרופוס הוא לדאוג לענייניהם הממוניים של היתומים. הכוח שניתן לו לבצע פעולות ממוניות עבור היתומים נובע מדין "זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו" (גמ' בקידושין שם), וממילא הוא יכול לעשות רק פעולות שעניינן זכות ליתומים ולא פעולות הגורמות לחיובם.

לכאורה במקרה שלנו האפוטרופוס בא לחובת היתומים, שכן ללא האפוטרופוס לא ניתן לייעד את השור שלהם או לחייב אותם לשלם בעקבות נזקיו. הירושלמי (פ"ד ה"ד) מעלה את הבעיה הזו ומשיב את התשובה הברורה מאליה:

"א"ר יוחנן בתחילה אין ממנין אפוטרופין על מנת לחוב להן אלא לזכות להן ואם חבו חבו. רבי יוסי בן חנינה אמר בין בתחילה בין בסוף אין ממנין אפוטרופין על היתומין לא לזכות ולא לחובה. מתניתין פליגא על דרבי יוסי בן חנינה מעמידין להן אפוטרופין ומעידין להן בפני אפוטרופין. א"ל שנייא הוא בשור שלא יצא ויזיק".

אלא שעדיין יש לדון בשאלה מעניינת – כיצד בכוחו של האפוטרופוס לחייב את היתומין ממון, הרי כאן דין 'זכין' לא שייך. תשובה לכך ניתן למצוא בדבריו של ר' יוחנן בירושלמי, שעל פיהם גם אם האפוטרופוס מונה לזכות (בענייני ממון אחרים שאינם נזיקין) ובסופו של דבר הוא חייב את היתומים הם חייבים. אך לכאורה גם כאן אין דין זכין, והיתומים יכולים לומר: "לתקוני שידרתיך ולא לעותי"!

הנמוקי יוסף בפרקנו מציין שבית הדין הם אלו שממנים את האפוטרופוס (כאשר אבי היתומים לא מינה אותו בחייו). הרא"ש בשו"ת (כלל פה סימן כו) מרחיב את הדברים, ומציין שדווקא בית דין או גדולי הדור יכולים למנות אפוטרופוס, ולא סתם שלושה אנשים. יכול להיות שהסיבה לכך היא שאפוטרופוס צריך את כוחם של בית הדין כדי לעשות את הפעולות הממוניות בממון היתומים. אם אכן כוחו של האפוטרופוס מגיע מכח בי"ד, ברור מדוע הוא יכול גם לחייב את היתומים, שכן הפקר בית דין הפקר וממילא ביכולתו לעשות כל פעולה ממונית – גם לחובה.

אלא שלכאורה בכל פעולה ממונית, גם פעולה מחייבת, צריך שתהיה טובה כלשהי ליתומים, כמו שאומרת הגמרא בקידושין (שם) שכוחו של האפוטרופוס מועיל רק בחובה על מנת לזכות. נראה שטובת היתומים במקרה שלנו הוא ששורם לא יזיק. תוס' (כב ע"א ד"ה 'ממונו') אומרים בפירוש שאדם צריך לשמור את עצמו שלא יזיק יותר משלא יוזק, וממילא כמו שהיו ממנים אפוטרופוס בשביל שהיתומים לא יוזקו – יתכן שכאן אנו ממנים את האפוטרופוס לזכותם, כדי שלא יזיקו.