דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף פז | ברכת נשים על מצוות עשה שהזמן גרמא

בדף שלנו מופיע סיפור מפורסם על רב יוסף שהיה עיוור:

"אמר רב יוסף: מריש הוה אמינא מאן דאמר הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות, קא עבדינא יומא טבא לרבנן. מ"ט? דלא מפקדינא וקא עבדינא מצות. והשתא דשמעית להא דר' חנינא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן. מ"ט? דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי".

בתחילה, סבר רב יוסף שטוב להיות עיוור ולא להתחייב אם לא קיימת את המצוות, אך לבסוף הוא נעצב כאשר הוא שמע שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה. סיפור זה מהווה נדבך חשוב במחלוקת גדולה בין הראשונים בשאלה האם נשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא או לא.

המשנה בקידושין (א, ז) פוטרת את הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמא. הרמב"ם בהלכות ציצית (פ"ג ה"ט) סובר שנשים יכולות ללבוש ציצית בלי לברך, ולאחר מכן הוא קובע כלל:

"וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן".

לכאורה סברת הרמב"ם פשוטה, שהרי לשון הברכה היא "וציוונו", ואם הנשים אינן מצוות, כיצד יתכן שהן תברכנה בנוסח הזה? אף על פי כן, ר"ת בתוס' (קידושין לא ע"א, עירובין צו ע"א ועוד) חולק על הרמב"ם וסובר שנשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא. בשני המקומות מביא ר"ת ראיה מן הסיפור שלנו:

"דאי לאו הכי, היכי שמח רב יוסף? והלא מפסיד כל הברכות כולן!"

אילו אנשים שאינם חייבים בקיום המצווה לא היו יכולים לברך, כיצד יתכן שרב יוסף ישמח כאשר הוא יודע שאינו יכול לברך על המצוות?

אלא שראיה זו של התוס' קשה מעט, כאשר אנו מעיינים בתוס' בסוגיא שלנו (ד"ה וכן היה). תוס' מביא מספר מקומות שבהם נאמר שסומא חייב במצוות (כמו הבדלה, פריסה על שמע ועוד), ומקשה מן הסוגיא שלנו שבה משמע שהוא פטור. תירוץ התוס' לסתירה זו הוא:

"ונראה דאף ע"ג דפטר ר' יהודה סומא מכל המצות, מ"מ מדרבנן חייב, דאע"ג דאשה מיפטרא במצות עשה שהזמן גרמא ולא מחייבינן אפילו מדרבנן, משום שיש מצות הרבה דמחייבת בהו, אבל סומא אי פטרת ליה מכל המצות אפי' מדרבנן – א"כ ה"ל כמו נכרי שאין נוהג בתורת ישראל כלל".

התוספות מציע כאן חילוק בין אישה לסומא – אישה פטורה ממ"ע שהזמן גרמא לחלוטין, מכיוון שישנן מצוות אחרות שבהן היא חייבת לגמרי, אך לסומא אין שום מצווה שבה הוא חייב לחלוטין – ולכן הוא מתחייב בכל המצוות מדרבנן.

על פי זה ניתן היה להציע שאמנם רב יוסף חייב לברך, שכן הוא חייב במצות מדרבנן, ובגמ' בשבת (כג ע"א) מבואר שמברכים על מצוות מדרבנן, אך אין להוכיח מכאן שנשים תוכלנה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)