ב`ב ט - מצוַת הצדקה

  • הרב אביהוד שורץ

בבא בתרא דף ט - מצוַת הצדקה / אודי שוורץ

הסוגיות הנלמדות בימים אלה עוסקות בשבח מצוַת הצדקה. בין המימרות הרבות המובאות בהן, אנו מוצאים שתי אמירות מפתיעות ביותר. אחת מהן היא בדף דהיום (ט ע"א):

"ואמר רב אסי: שקולה צדקה כנגד כל המצוות".

מצוַת צדקה היא ללא ספק מצוה חשובה, אך נראה שרב אסי מפליג בשבחה ביותר.

האמירה המפתיעה השנייה היא בדף י ע"א:

"אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב 'מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל' (משלי י"ט, יז)? אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול עבד לוה לאיש מלוה".

רבי יוחנן מודע לקיצוניות שבדבריו, ואף על פי כן דורש: החונן דל ונותן לו צדקה, נעשה כביכול מַלווה להקב"ה בכבודו ובעצמו.

מה פשר הדברים? המהרש"א (דף ט) מבאר שמצוַת הצדקה מחנכת את האדם לאמונה בהקב"ה. טבע האדם שהוא דואג לממונו וחושש 'לבזבז' אותו ללא תמורה. אך חז"ל הבטיחונו כי הנותן ממון לצדקה, כאילו הפקידו בידי הקב"ה, ועליו להאמין שיחזור ויקבל את המגיע לו.

המהרש"א קושר את הדברים למימרה נוספת, אף היא בדף י ע"א:

"דתניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודת כוכבים".

אף שדבריו של רבי יהושע בן קרחה נראים כדרשה מרחיקת לכת, הם נפסקו להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך! והסביר המהרש"א, שהמעלים עיניו מן הצדקה מראה שאין הוא סומך על הבטחת הקב"ה לשלם טובה לנותני הצדקה, ויש בזה מידה של כפירה בהקב"ה, שאותה משווה רבי יהושע בן קרחה לעבודה זרה.

כידוע, העובד עבודה זרה וכופר בהקב"ה, כאילו כפר בכל התורה כולה (ראה למשל פירוש רש"י לבמדבר ט"ו, כב). ועל הדרך הזה, המקיים מצוַת צדקה מביע אמונה בהקב"ה, ובזה מניח את היסוד והתשתית לקיום כל התורה כולה. משום כך - ממשיך המהרש"א - שקולה מצוַת צדקה כנגד כל המצוות.

מלבד הבעת ביטחון בהקב"ה, יש בצדקה ממד נוסף. בפרשת כי-תצא התורה מצווה את המַלווה במצוַת השבת העבוט ללווה, ומסיימת: "וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה" (דברים כ"ד, יג), ותרגם אונקלוס:

"ולך תהי זכו".

פשטות הדברים, שהצדקה היא זְכוּת, המיתוספת לזכויותיו של אדם בשמיא. אבל המהר"ל (בחידושי אגדות לסוגייתנו) הציע לפרש את התרגום באופן אחר, מלשון זַכּוּת: מצוַת הצדקה מזככת את האדם - היא מחזקת בקרבו את הרצון להיטיב עם הזולת ועושה אותו אדם טוב יותר. בדרך זו דרך כבר בעל ספר החינוך (מצוה סו), המבאר שיסודה של מצוַת צדקה איננו בעצם הסיוע לעני (שהרי אילו רצה הקב"ה, היה מסייע לו בעצמו, ראה דף י), כי אם בחינוך עם ישראל להיטיב עם הזולת ולסייעו.