בדיקת חמץ בתוך המועד

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

פסחים דף יא - בדיקת חמץ בתוך המועד

נחלקו ר' יהודה וחכמים בדינו של מי ששכח ולא בדק חמץ מבעוד מועד לפני חג הפסח: לדעת ר' יהודה, אין לבדוק במהלך החג עצמו, ומוטב להסתפק בביטול; ואילו לדעת חכמים, מומלץ לבדוק אף במהלך החג, כדי שאם יימצא חמץ ניתן יהיה לבערו.

ההלכה נפסקה, כמובן, כדעת חכמים, אלא שיש לשאול: מה פשרה של בדיקה זו בעיצומו של החג? לכאורה, התשובה פשוטה: מטרת הבדיקה היא לבער את החמץ. אלא, שתשובה זו קשה, שכן אם מדובר על חמץ שביטלוהו כדת וכדין מערב החג, שוב אין עוברים עליו באיסור בל יראה ובל ימצא. מהי, אם כן, מטרת הבדיקה?

התשובה לשאלה זו רמוזה במחלוקת עניפה בין האחרונים בעניין הברכה על בדיקת חמץ בעיצומו של החג. במשנתנו נאמר, שמי ששכח ולא בדק חמץ במהלך החג, יבדוק חמץ לאחר החג. בדיקה זו נחוצה כדי לאתר חמץ שעבר עליו הפסח, שאסור באכילה ובהנאה. השולחן ערוך (סימן תלה סעיף א) כותב בפירוש, שעל בדיקה זו שלאחר החג אין לברך, וביארו אחרונים שבדיקה זו איננה מקיימת ביעור חמץ, שכן החג כבר חלף הלך לו, וכל עניינה להינצל מאיסור חמץ שעבר עליו הפסח.

מדבריו של השולחן ערוך דייקו רבים, שעל הבדיקה שלאחר הפסח אין מברכים, ואולם על הבדיקה בעיצומו של החג חובה לברך. כך פסק להלכה המשנה ברורה (ס"ק ה'):

"אבל על הבדיקה שבתוך הפסח צריך לברך".

פסיקה זו איננה מוסכמת. בעל "טורי-זהב" (ס"ק ב) קבע, שהברכה תלויה בביטול חמץ:

"נראה דאם ביטל קודם הפסח ובא בתוך הפסח לא יברך על הבדיקה, כיון דגם זה אינו עובר על בל יראה כיון שכבר ביטלו ואין הבדיקה אלא כדי שלא יאכלנו".

ברכת בדיקת חמץ היא "על ביעור חמץ", והיות שאותו אדם יצא ידי חובה בביטול, אין טעם לברך על הבדיקה. ובכן, הבדיקה היא אך ורק למנוע אכילה של אותו חמץ שנשכח.

המשנה ברורה הנ"ל דוחה את דברי הט"ז, וקובע מפורשות שאף מי שביטל נדרש לבדוק ולברך. ההסבר לכך מצוי בדבריו של אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הרב:

"ואף אם כבר ביטל כל חמצו קודם הפסח שאינו מצווה לבערו מן התורה, מכל מקום כיון שגזרו חכמים שאין ביטול מועיל כלום ... הרי חמץ זה כאלו לא נתבטל ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא מדברי סופרים, וגם יש בו מצות "תשביתו" מדברי סופרים. ולכך מברך וצונו על ביעור חמץ".

אם כן, חכמים תיקנו לבדוק ולא להסתפק בביטול, ותקנה זו רלוונטית אף למי שלא בדק ערב החג.

התפיסה שלפיה הבדיקה בעיצומו של החג נחוצה במטרה לבער את החמץ בפועל, מסבירה גם הערה שמעיר אדמו"ר הזקן לעיל שם:

"יבדוק בתוך הפסח ... מייד באותה שעה שנזכר".

כלומר, מי שלא בדק וביער את חמצו עובר על איסור דרבנן בכל רגע ורגע, ועל כן עליו להזדרז ולבדוק מייד כשנזכר. אך החיד"א בברכי יוסף שם חלק על הלכה זו:

"יבדוק בתוך הפסח - מצאתי בשם הגאונים, כשבודק בתוך המועד או אחר המועד אינו בודק אלא בלילה; ודברי טעם הם".

נראה, שהחיד"א מציע הסבר שונה מזה של שולחן ערוך הרב. לדעתו, בהחלט ייתכן שניתן להסתפק בביטול בלבד כדי להתמודד עם איסור בל יראה ובל ימצא. אלא, שחכמים הטילו על האדם חובת בדיקה. החידוש שבמשנתנו הוא, שיש לקיים תקנה זו אף בתוך המועד, אם לא קיימוה קודם לכן. היות שהמטרה המרכזית היא קיום דברי חכמים, יש לבצעה באופן הנאות: בלילה, ולאור הנר. על פי דרך זו, מברכים על הבדיקה שבעיצומו של החג משום שהברכה מתייחסת, למעשה, לתקנת חז"ל.

בעל "כף החיים" (ס"ק ח) הציע לקבל את שתי ההלכות גם יחד. לדבריו, מי שחושש שמא אכן מצוי חמץ בביתו משום שלא בדק, יזדרז לבדוק מייד כשנזכר, כדברי אדמו"ר הזקן. מאידך, מי שמשוכנע כי ביתו נקי לחלוטין, אלא שלא היה סיפק בידו לבדוק כדברי חכמים בערב החג, רשאי להמתין עד הערב, ולבדוק בברכה. לדידו, הבדיקה אינה אלא קיום רצון חכמים, ואין בה ביעור חמץ של ממש.

לסיום העניין, יש לשוב אל סוגיית הגמרא, ואל תפיסה עקרונית הגלומה בה. ר' יהודה חושש מבדיקת חמץ במהלך החג, שמא הבודק יבוא לאכול מן החמץ שמצא. חכמים חולקים על כך, והגמרא (דף י"א עמוד א') מסבירה:

"הוא עצמו מחזר עליו לשורפו, מיכל קאכיל מיניה?!".

אמנם, מדובר על התעסקות "מסוכנת" עם החמץ, ואולם היות והמטרה היא לבערו, אין חשש שמא ההתעסקות תוביל לאכילת החמץ.

כפי שראינו בעיון הפתיחה בדף ג, המלחמה בחמץ מבטאת את המלחמה ביצר הרע. ואמנם, שתי תפיסות לפנינו. ר' יהודה מבטא את התפיסה ה"בורחת". התעסקות רבה מדיי עם היצר הרע עלולה להוביל להגבירו. "הרחק מעליה דרכך" נאמר במשלי, ויש להימלט מן היצר הרע בכל דרך אפשרית, שמא ההתעסקות עימו תפיל אותנו בפח!

אך חכמים מבקשים להציג תפיסה אחרת. לדעתם, מלחמת היצר צריכה להתנהל ישירות ופנים אל פנים. אנו מוכנים לקחת סיכון ולהתמודד באופן ישיר עם היצר הרע, מתוך תקווה ותפילה שהיות ורצוננו וכוונתו לבערו ולהשמידו, נצליח אנחנו לכבוש אותו, ולא להיפך.

הרב אביהוד שורץ