בדיקת חמץ לאור הנר

  • הרב בנימין תבורי

בדיקת חמץ לאור הנר* / הרב בנימין תבורי

המשנה בפסחים ב. מחדשת ש"בודקים את החמץ לאור הנר", והגמרא בדף ח. מתלבטת מה המקור לקביעת המשנה. לכאורה, ניסיון הגמרא למציאת מקור איננו מובן, שהרי בדיקה באמצעות נר איננה חיוב דאורייתא[1]? כנראה שהגמרא מנסה לרמוז, שחיוב הבדיקה בעזרת נר אינו סתם 'עצה', אלא מדובר על חיוב דרבנן 'ממש', שיש לו אפילו אסמכתא מהתורה.

אם אכן מדובר בתקנה כ"כ משמעותית, יש צורך לברר מה מהות תקנה זו.

נר 'טכני' או נר 'מהותי'?

בעל המאור דן בדברי הגמרא ואומר:

"[בודקים את החמץ לאור הנר] - לא תימא הני מילי בי"ג, שיש לו לבדוק ליל ארבעה עשר, אלא אפילו בי"ד... הדא אמרה [ש]אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר"

(ד. מדפי הרי"ף, ד"ה "הא דתניא")

כלומר, תקנת הבדיקה באמצעות נר איננה מצומצמת רק למקרה שהבדיקה נעשית בערב, אלא יש לבדוק עם נר גם כשהבדיקה נעשית בבוקר. לכאורה דברי בעל המאור נוטים לכך שהנר איננו צורך טכני בעלמא, אולם נדמה שעדיין יש מקום להתלבט: האם לדעת בעל המאור גם בבוקר הנר מועיל יותר לבדיקה, או שמא לדעתו כיוון שהבדיקה עם נר היא תקנת חכמים, א"א לבטל אותה גם כאשר 'בטל הטעם'?

למעשה, הגמרא עצמה מנסה לברר האם כל מקום מצריך בדיקה באמצעות נר ומחדשת ש"אכסדרה לאורה נבדקת"; כלומר, בדיקה באכסדרה (בית ללא קירות המואר היטב) אינה מצריכה נר. לעומת זאת, בדיון בירושלמי על אותו נושא ממש לא מופיע החילוק בין בית רגיל לאכסדרה. מדברי הירושלמי משתמע, שאפילו באכסדרה יש לבדוק את החמץ בעזרת נר. כנראה שהירושלמי מבין, שהתקנה לבדוק בעזרת נר היא תקנת חכמים עצמאית, ואילו הבבלי מבין שהצורך בנר הוא טכני בלבד - "אור הנר יפה לבדיקה". ממילא, לדעת הבבלי, במקום שבדיקה ללא נר טובה יותר נוכל לוותר עליו[2].

מכך שבעל המאור סובר שגם בבוקר יש לבדוק עם נר, למרות שהבבלי מכריע שבמקום מואר הנר איננו מועיל לבדיקה, משתמע שלדעתו בדיקה בעזרת נר היא תקנה עצמאית, כשיטת הירושלמי!

הרמב"ם דן בבדיקה ופוסק:

"אכסדרה שאורה רב, אם בדקה לאור החמה דיו"

(הלכות חמץ ומצה, פ"ב הל"ד)

משתמע מדברי הרמב"ם, שבדיקת אכסדרה ללא נר מועילה רק בדיעבד - "דיו" - בניגוד לדברי הבבלי שהתיר זאת לכתחילה? כנראה שהרמב"ם, בדומה לבעל המאור, הבין שישנה תקנה עצמאית לבדוק עם נר. לכן, רק בדיעבד אפשר לבדוק בלעדיו.

נדמה, שניתן להביא ראיה נוספת לכך שהנר נצרך מסיבה מהותית, מדיון צדדי ביחס לבדיקת חמץ.

הגמרא מציינת מספר סיבות מדוע להעדיף נר על פני אבוקה ומגיעה למסקנה:

"זה יכול להכניסו לחורין ולסדקין... זה אורו לפניו... האי לא בעית"

כלומר: הנר יכול להכנס לחורים קטנים; הוא מאיר את אורו קדימה; ואין חשש שמא הוא ישרוף את הבית. בעקבות דברי הגמרא, האחרונים דנים האם אפשר לבדוק בעזרת פנס. הרב עובדיה מתייחס לשאלה זו ופוסק:

"ובאמת שגם הטעמים שבגמרא למניעת הבדיקה באבוקה לא שייכי בנדון דידן... [שהרי] במנורת חשמל לא בעית, דרגילים להשתמש בחשמל... שהרי ודאי אפשר לבדוק ע"י נורת חשמל קטנה או פנס כיס, שמאירים גם לתוך חורים וסדקים... ואם כן ממילא שאין מקום לחוש להחמיר בזה לעניין בדיקת חמץ... המורם מכל האמור, שבמקום הצורך שקשה לו להשיג נר שעוה אפשר להתיר הבדיקה ע"י פנס כיס... ומכל מקום היכא דאפשר נכון לחוש... ויש לבדוק בנר של שעוה שהוא מצווה מן המובחר והטוב והנאות לבדיקה"

(שו"ת יביע אומר ח"ד, או"ח סימן מ')

לכאורה ישנו קושי בפסיקתו של הרב עובדיה, שהרי אם פנס מועיל לבדיקה יותר מנר, מדוע להסתפק בנר מלכתחילה? כנראה, שגם הרב עובדיה סבר שמלכתחילה יש לחוש לכך שבדיקה עם נר היא תקנת חכמים מחייבת, ולא רק עצה טובה כיצד למצוא את חמץ בצורה הטובה ביותר!

בדיקה בתחילת הלילה או בסופו?

שאלה נוספת העולה בהקשר לצורך בנר היא, האם כשבודקים את החמץ האור החשמלי בבית יכול להיות דלוק, או שמא החיוב הוא לבדוק את החמץ ע"י הנר בלבד?

בדפים הראשונים של מסכת פסחים, הגמרא דנה מה כוונת המשנה במילים "אור לארבעה עשר", הפותחות את המסכת. הגמרא מגיעה למסקנה, שהכוונה איננה לאור יום אלא לליל י"ד, ובכל זאת המשנה בחרה להשתמש במילה 'אור' מהטעם של "לישנא דמעליא הוא דנקט".

למרות דברי הגמרא, כאשר הראב"ד מסביר את דסוגיה הוא מציין טעם אחר לשימוש במילה 'אור':

"אבל הטעם הברור, שכל המקומות שהוא צריך להקדים לתחילת הלילה... תני 'אור', מפני שעדיין יש שם אור היום ואינו חושך... וכן תמצא [ש]כל מקום ששנה 'אור' - לצורך שנאו"

(א. מדפי הרי"ף, ד"ה "תנא דבי שמואל")

לדברי הראב"ד, המשנה כתבה "אור לארבעה עשר" כיוון שבדיקת החמץ צריכה להעשות מיד בצאת הכוכבים, שהוא תחילת הלילה, כשעדיין יש אור בחוץ!

במבט ראשון, לא מובן מדוע הראב"ד מתעקש על כך שנבדוק את החמץ בתחילת הלילה? מדוע א"א לבדוק את החמץ לאחר מכן, בהמשך הערב? ניתן להציע מספר אפשרויות:

א. הראב"ד הבין שהטעם המחייב בדיקת חמץ בליל י"ד הוא הטעם המובא בירושלמי - "שיהיו היום והלילה משומרים". לכן, יש עניין לדאוג שהלילה יהיה משומר מחמץ כבר מתחילתו.

ב. אין כאן דין הייחודי לבדיקת חמץ. לדעת הראב"ד, יש צורך לבדוק את החמץ בתחילת הערב בדיוק כמו שכל מצווה ומצווה יש להזדרז ולקיים בהקדם האפשרי.

ג. הרב שטרנבוך עוסק בעניין זה ומציע פירוש מחודש:

"ואנא אילולא דמסתפינא אמינא בזה דבר חדש, דבאמת יש להסתפק בהא דאיתא במשנה 'אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר' מהו מדת האור דבעינן לבדיקת חמץ... והיינו דקמשמע לן דעיקר זמנה כשיש עוד מאור היום דווקא, שאז כיון שמאיר באור היום צריך לחורים וסדקים שיאיר היטב אור גדול דווקא, מה שאין כן אחר כך, כשחשכה לגמרי, סגי שם באור קטן. וזה שהחמירו חז"ל בבדיקת חמץ להתחיל דווקא כשיש עוד מאור היום, שכהאי גוונא ידקדק שחשכה שיגיע לחורים וסדקים בנר המאיר היטב... ולכן תקנו להתחיל לבדוק מיד אחר לילה, כשיש עוד מאור היום דווקא, דאז יבדוק באור המאיר טפי"

('מועדים וזמנים' ח"ד, סימן רפ"ו)

לדברי הרב שטרנבוך, לשם בדיקת חמץ יש צורך להשתמש בנר חזק וגדול, ובנוסף יש צורך שהבדיקה תעשה דווקא לאורו של הנר ולא לאור יום. לדבריו, אילו חיוב הבדיקה היה חל כשבחוץ כבר חשוך לגמרי, אזי אנשים היו משתמשים בנר קטן וחלש, שהרי כשיש חושך גמור גם נר כזה מאיר. לכן המשנה דרשה לבדוק חמץ כשיש עדיין אור יום; בזמן שיש אור יום, הנר חייב להיות גדול וחזק כדי להועיל לבדיקה!

לפי הסברו של הרב שטרנבוך עולה, שיש בעיה לבדוק חמץ כשהאור בחדרים פתוח, כיוון שבמצב כזה הבדיקה לא נעשית לאור הנר בלבד. לעומת זאת, לפי ההבנות האחרות אין בעיה לבדוק חמץ אפילו כשהאור פתוח[3].

האם צריך להחביא פרורי חמץ לפני הבדיקה?

השו"ע דן בברכה על בדיקת החמץ, והרמ"א על אתר מעיר:

"ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק, כדי שלא יהא ברכתו לבטלה"

(או"ח תל"ב, ב')

המשנה ברורה משלים את דברי הרמ"א ומציין:

"וגם האר"י ז"ל כתב מנהג זה ושיניח עשרה פתיתים - אכן יש להזהר הרבה שלא יאבד אחד מן הפתיתים"

(ס"ק י"ג)

לכאורה נראה מדברי הרמ"א והמשנה ברורה, שמדובר במנהג בעלמא. אולם, המרדכי מתבטא בהקשר זה בצורה חריפה יותר:

"ובספר הפרדס [כתוב ש]כשמבער חמץ בככר ראשון - כשמוצא, מברך 'על בעור חמץ'"

(סימן תקל"ו)

כלומר, רש"י לא היה מברך עד שהיה מוצא חמץ משמע מדבריו, שמדינא אסור לברך על הבדיקה אם לא מוצאים חמץ!

נדמה, שניתן לחלוק על גישה זו משני כיוונים:

* הברכה אמנם חלה על מציאת החמץ, אולם אפשר לברך על הבדיקה גם אם משערים שימצא חמץ, עוד קודם שהחמץ ממש התגלה.

* הברכה כלל לא חלה על מציאת חמץ, אלא על עצם מעשה הבדיקה.

אם נחלוק על המרדכי מהכיוון הראשון שהצענו, יש סברא לטעון שדווקא כיום יש יותר מקום להטמין פירורי חמץ קודם הבדיקה, ונבאר את דברינו.

המשנה מציינת בפירוש ש"כל מקום שאין מכניסים בו חמץ אין צריך בדיקה". היום, בעקבות שיטות הנקיון המתקדמות, סביר להניח שלפני פסח, לאחר הנקיון היסודי, אין גלוסקאות יפות בבית. לכן, דווקא היום ייתכן שהבתים פטורים מבדיקת חמץ, שהרי הם מוגדרים כמקומות שאין בהם חמץ. ממילא, הבדיקה והברכה הם לבטלה. לכן, יש עניין להטמין חמץ בבית בכוונה, על מנת להחזיר אותו לגדר של 'בית שמכניסים בו חמץ'.

למרות זאת, נדמה שניתן להביא הוכחה שאין צורך בהחבאת פרורים, מדברי הרמב"ם:

"כשבודק החמץ בליל ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק"

(הלכות חמץ ומצה, פ"ג הל"ו)

ברור שבתוך הפסח לא מחביאים חמץ בתוך הבית, ובכל זאת הרמב"ם פוסק שיש לברך על הבדיקה. מכאן, שיש לברך על הבדיקה גם ללא החבאת חמץ!



* השעור סוכם ע"י שאול ברט ולא עבר את ביקורת הרב.

[1] ועיין בכל הראשונים על אתר, שאכן מסיקים שאין מדובר בדין מדאורייתא.

[2] אמנם בתחילת השעור רצינו לטעון שהעובדה שהגמרא מחפשת אסמכתא לבדיקה עם נר מראה שמדובר בתקנה מהותית, אולם כעת אנו מציעים שלשיטת הבבלי הבדיקה עם הנר היא רק בגלל שנר יותר טוב לבדיקה.

[3] יש להעיר, ששיטת הראב"ד היא מוזרה מניה וביה. יש מחלוקת מפורסמת בין ר"ת והחזו"א מתי חל זמן צאת הכוכבים. הראב"ד, כמו כל הראשונים, סובר כדעת ר"ת. לדברי ר"ת צאת הכוכבים חל בשעה שכבר אין אור יום בחוץ, ולכן ממילא הבדיקה איננה מתרחשת כאשר יש אור יום בחוץ? וצ"ע.