תמורה | דף ט | המרת בהמה בבהמה אחרת

במשנה אנו למדים שניתן לעשות תמורה עם סוג שונה של בעל חיים, כלומר, שאינו מאותו המין של בהמת ההקדש (תמורה א, ב):

"ממירין מן הבקר על הצאן ומן הצאן על הבקר מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים".

הגמרא בסוגייתנו לומדת זאת מהפסוק (ויקרא כז, י):

"לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ".

כלומר, מכך שכתוב בתורה בהמה ללא ציון סוג הבהמה, למדים שניתן להחיל תמורה על כל בהמה שיבחר האדם להמיר בה. הסיבה לכך היא שהשם המשותף לכל בעלי חיים אלה הוא 'בהמה'. ברם, מדוע נצרכה הגמרא ללמוד זאת מפסוק? דהיינו, מדוע שהיינו חושבים אחרת וסבורים לומר שאי אפשר לבצע המרה של מין אחד על מין אחר?

יתכן להסביר זאת מדברי הרמב"ם בנוגע למצב בו בוצעה הפרשת מין מוטעה לשם קרבן (הלכות פסולי המוקדשין ד, יח):

"אבל הדיוט שהפריש זכר לחטאת ונשיא שהפריש שעירה לחטאת, וכהן משיח שהפריש פרה לחטאת הרי אלו אין מתקדשין לא קדושת הגוף ולא קדושת דמים".

הרמב"ם פסק שאם הפרישו לחטאת בהמה ממין זכר, ההקדש לא חל משום שהמין שאותו צריך להביא לקרבן חטאת של יחיד הוא נקבה. הלכה זו אמורה גם כלפי נשיא שהביא בהמה לקרבן חטאת ממין נקבה במקום ממין זכר, או כהן משיח שהפריש נקבה במקום זכר. בכל המקרים הנ"ל ההקדש לא חל משום שהפרישו בהמה שאינה ראויה לקרבן.

יתכן לומר על פי דברי הרמב"ם, שבמקרה בו עשו תמורה על בהמה שאינה ראויה להתקדש, על אף שמלכתחילה היא לא הייתה ראויה לכך, מכל מקום התמורה חלה.