שבת | דף קכ | 'בואו והצילו לכם'
בדיני הצלה של מאכלים מדליקה בשבת, נאמר במשנה:
"ואומר לאחרים: בואו והצילו לכם. ואם היו פיקחין - עושין עמו חשבון אחר השבת".
הגמרא תמהה מדוע יש צורך לעשות חשבון לאחר השבת, הרי מי שהציל הציל מההפקר. הראשונים העלו סיבות שונות לכך שהאוכל המוצל הוא הפקר. רש"י מבין שכאשר בעל הבית מכריז "בואו והצילו לכם" הוא מפקיר את ממונו. לדבריו, אם המסייעים להציל הינם חכמים ומבינים בדיני ממונות הם יכולים להשאיר את המאכלים אצלם היות וזכו מההפקר. הר"ן בחידושיו (ד"ה מהפקירא קא זכו) כתב שהאוכל הוא הפקר אף אם בעל הבית לא אמר 'בואו והצילו לכם':
"פרש"י ז"ל דהא אמר להו בואו והצילו לכם. ואין צריך לכך דאפילו לא אמר להו הכי כיון שהוא אינו רשאי להציל הרי הוא מופקר לכל, מידי דהוה אמציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר. והא דנקט ואומר להם לרבותא נקטיה שאע"פ שאמר להם כן על דעת שיצילו לו ולא יעכבו לעצמם שרי".
כלומר, ממונו של בעל הבית הוא הפקר משום שבעל הבית אינו יכול להצילו, וממילא נעשה הדבר להפקר[1] וכל אחד אחר יכול לזכות בו. למעשה, הר"ן כותב שהמשנה ציינה את אמירתו של בעל הבית ללמד שאם אמר להם להציל על דעת שיצילו בשבילו ולא לעצמם, מותר לעשות כן.
יתכן להסביר בדעת רש"י שכאשר בעל הבית לא אומר 'בואו והצילו לכם', המצילים לא זכו לעצמם משום שהוא לא מתייאש. למעשה אותו אדם מקווה שיבוא אדם טוב לב שלא יקח לעצמו ויחזיר את שהציל. יתכן לומר גם בדעת הר"ן, שאם בעל הבית עומד ומכריז שהוא לא מרשה לאף אדם לקחת לעצמו משום שיתכן שיבוא אדם טוב לב ויציל בשבילו, אם לקחו בכל זאת הם לא זכו במה שהצילו וזה שייך לבעל הבית.
[1] כמו המציל מזוטו של ים ושלוליתו של נהר – מדבריו אנו למדים שאין הבחנה בין מי שלא יכול להציל משום שאין בכוחו לעשות זאת למי שלא יכול להציל מחמת איסור שכרוך בדבר.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)