בור וחולייתה

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

עירובין דף עח – בור וחולייתה

בסוגייתנו מובאת דעתו של רבי יוחנן בנוגע לצירוף גובהו של בור עם העומק שלו:

"אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מלאו כולו ביתדות מהו? - אמר ליה: לא שמיע לך הא דאמר רבי יוחנן: בור וחולייתה מצטרף לעשרה?"

דהיינו, העומק של הבור שנחפר מצטרף עם החול שהוצא, החוליה מסביב, בכדי להחשיבו כרשות היחיד, עמוק עשרה טפחים; כפי שלמדים במסכת שבת, 'ואיזו היא רשות היחיד - חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה, וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה - זו היא רשות היחיד גמורה' (דף ו עמוד א).

מדברי רבי יוחנן ניתן ללמוד לא רק על צירוף הגובה עם העומק אלא אף על כך שניתן לצרף את רוחב הבור לעובי החוליה על מנת להשלים לשטח של ארבע טפחים. כלומר, במסכת שבת אנו למדים שחולית הבור והסלע שגובהן עשרה ורוחבן ארבעה נחשבים רשות היחיד (פרק יא משנה ב):

"חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מכן פטור".

בגמרא, רבי יוחנן למד מכך שנאמר במשנה 'חולית הבור' ולא נאמר סתם בור, שבא התנא של המשנה ללמד כי גם במידה ואין עומק של עשרה טפחים, מצרפים את גובה החוליה לעומק הבור להחשיבו כעשרה טפחים.

רב אשי מסיק מכך שגם החוליה מצטרפת עם חלל הבור על מנת להחשיבו כרחב ארבעה טפחים, לכן, כפי שכותב רש"י (דף צט עמוד א ד"ה מצטרפין לעשרה), אדם שיטול ממקום החוליה חפץ ויניחו ברשות הרבים יתחייב משום מלאכת הוצאה:

"לשויה הבור רשות היחיד, ואם הוציא מתוך אוגן חוליא – חייב".

צירוף עומק הבור וגובה החוליה נאמר בבור שיש בו רוחב של ארבעה טפחים אלא שאין גובהו עשרה טפחים. צירוף רוחב חלל הבור ועובי החוליה בכדי להגיע לשטח של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים נאמר כאשר החוליה גבוה מעשרה טפחים אלא שאין העובי שלה בשטח ארבעה טפחים. במקרה כזה, רק עובי הבור (והחלל) נחשבים כרשות היחיד אולם העומק – תחתית הבור אינה רשות היחיד משום שאין בה ארבעה טפחים.

הרב ירון בן צבי