בין יהודה ליוסף

  • הרב עמיחי שהם

בין יהודה ליוסף

המאבק בין יהודה ליוסף מתחיל בספר בראשית, ונמשך לאורך כל התורה. נראה לכאורה כי התורה הכריעה שיוסף הוא השבט המוביל כאשר תחת משה מונה דווקא יהושע - משבט אפרים - להנהיג את העם ולהכניסו לארץ. ראיה נוספת לבחירה ביוסף היא ברכת השפע הגדולה שיוסף זכה לה בפרשת וזאת הברכה (חמישה פסוקים), לעומת הברכה המצומצמת יותר (פסוק אחד) שניתנה ליהודה.

עתה, בחלק הנחלה של ספר יהושע, אנו מגלים שוב כי יוסף ויהודה הם השבטים הדומיננטיים. רק שניהם מקבלים את הנחלה המיועדת להם, ורק שניהם מנסים לכבוש אותה (פרקים י"ד-י"ז), לעומת שאר השבטים שאינם פועלים בכלל כדי להגיע לנחלתם: "ויוותרו בבני ישראל אשר לא חילקו את נחלתם שבעה שבטים" (י"ח, ב). זאת ועוד, גם בשבט יהודה וגם בשבט יוסף יש נציגות נשית הנלחמת עבור קבלת חלק בנחלה - עכסה בת כלב משבט יהודה דורשת מאביה נחלה (ט"ו, טז-יט), ובנות צלפחד משבט מנשה באות לקבל את שמשה הבטיח להם (י"ז, ג-ד).

אך בפרקים אלו מתגלה גם הפער שבין יהודה ליוסף. כך נאמר על יהושע: "ויהושע זקן בא בימים, ויאמר ה' אליו אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה" (י"ג, א). יהושע כבר זקן, ואינו יכול להמשיך את תנופת הכיבוש. לעומתו, כלב - בן גילו של יהושע - מתאר את עצמו: "עודני היום חזק כאשר ביום שלוח אותי משה, ככוחי אז וככוחי עתה למלחמה לצאת ולבוא" (י"ד, יא). כלב עדיין חזק כבצעירותו, ומבקש מיהושע רשות לכבוש את חברון.

כמו כן, בני שבט יהודה ניגשים ליהושע ומבקשים ממנו להגדיר עבורם את נחלתם כדי שיוכלו לכובשה (י"ד, ו), ואילו על שבטי יוסף נאמר "ויצא הגורל לבני יוסף" - תיאור פאסיבי, של קבלת נחלה ללא בקשה. בני יוסף גם מתלוננים על גודל נחלתם (י"ז, יד-יח) - טענה חסרת בסיס, שהרי הם זכו לשטח עצום - ומסתבר שטענתם נסובה על כך שנחלתם קשה לכיבוש, כיוון שיש בה שטח מיוער גדול ויושבים בה הכנענים שצריך להילחם נגדם.

נראה, אפוא, שבספר יהושע מתחיל המהפך: שבט יהודה מתואר באופן חיובי יותר משבט יוסף. מהפך זה יגיע לשיאו רק בספר שמואל, כאשר המלוכה תעבור משאול לדוד וביתו.