בין יחידי סגולה לעם סגולה

בפעם שעברה ראינו כי לדעת ריה"ל, קיימת בעם ישראל סגולה א-לוהית מיוחדת, המבדילה אותו משאר העמים והמכשירה אותו להגיע לעניין הא-לוהי. הייחודיות של עם ישראל אינה נובעת מכך שהוא מקיים את התורה, אלא להיפך - בגלל שעם ישראל הוא עם ייחודי במהותו, הוא קיבל את התורה ונדרש לקיימה.

לאור הדברים הללו, ניתן לשאול שאלה מתבקשת: האם רק בעם ישראל קיימים אנשים מיוחדים ועליונים? האם לא ייתכן כי קיימים גם גויים בעלי מעלות רוחניות?

כדי לענות על שאלה זו, נתאר את מקורה של הסגולה הא-לוהית הקיימת בעם ישראל.

לדעת ריה"ל, סגולת עם ישראל לא נוצרה יש מאין ברגע בחירת ה' את אברהם, אלא מקורה כבר מתחילת הבריאה, באדם הראשון. הקב"ה ברא את אדם הראשון בצורה מושלמת, כך שיתאים להגיע לעניין הא-לוהי: "אדם הראשון זכה לסגולה זו כי היה שלם בכל, בלא יוצא מן הכלל, כי מה פגם אפשר למצוא בשלמות יציר אשר יצא מתחת יד אמן גדל חכמה וכל יכול?!" (א', צה).

הסגולה הייחודית הזו שהייתה קיימת באדם הראשון, לא עברה במלואה לכל צאצאיו. כמו רוב הדברים בעולם, שיש בהם קצת טוב המעורב עם הרבה רע, גם הסגולה הא-לוהית לא הועברה בשלמותה מאדם הראשון לדורות הבאים. רוב האנשים שנולדו במהלך הדורות שבין אדם הראשון לאברהם אבינו, לא היו בעלי הסגולה הזו, והיא הייתה קיימת רק בקרב יחידים (אכן ראוי להשתמש כאן בביטוי "יחידי סגולה").

ריה"ל משווה זאת ליחס שבין גרעין הפרי לקליפתו: "אישים אלה היו... כגרעין הפרי לאדם וכסגולתו, ולכל אחד מהם היו בנים אחרים, שלא היו כי אם כקליפה לגרעין ולא דמו לאבותם עד כדי התחבר העניין הא-לוהי בהם" (א', מז).

סגולה זו הגיעה לאברהם אבינו, וממנו ליצחק (ולא לישמעאל) וליעקב (ולא לעשו). כאן חל המפנה הקריטי: עד אז הסגולה הייתה קיימת רק בקרב יחידים, ואילו מכאן ואילך הסגולה הא-לוהית, המאפשרת קשר וחיבור עם הקב"ה, התגלתה בקרב קיבוץ של אנשים - בקרב עם שלם.

זוהי הייחודיות המרכזית של עם ישראל: יחידי סגולה בודדים קיימים בכל העולם, אך עם שלם המקובץ יחדיו ומוכשר כולו להגעה אל העניין הא-לוהי - אין בכל העולם מלבד בעם ישראל. הקב"ה לא רצה לגלות את שכינתו בעולם רק בקרב בודדים, אלא רצה להתגלות בקרב עם שלם המרוכז ככלל תחת המטרה של דבקות בו. זהו הדבר המייחד את עם ישראל ומבדיל אותו מן העמים.