בין כלי מצרים וכלי לימוד מודרניים

  • הרב יהודה עמיטל

בפרשתנו מצווה הקב"ה את משה שבני ישראל "ישאלו" כלי כסף וכלי זהב משכניהם המצרים:

"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" (י"א ב)

רש"י במקום, מסביר שהקב"ה רצה שמשה יוודא שבני ישראל יוצאים ממצרים עם רכוש כדי שלאברהם אבינו לא יהיו טענות כלפי הקב"ה. שהרי אם לא יצאו עם רכוש, יוכל אברהם לומר שהקב"ה קיים את הבטחת העבדות שניתנה בברית בין הבתרים:

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ט"ו, יג-יד)

אך לא קיים את ההבטחה לגבי הרכוש:

"וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (שם)

מדוע כל כך אכפת לאברהם שזרעו יצא ממצרים ברכוש גדול? יתר על כן, מדוע הקב"ה מצווה את משה לומר לבני ישראל לשאול את הכלים הללו, כאשר ברור שבני ישראל לא מתכוונים להשיב אותם? האר"י מסביר שבני ישראל היו אמורים להוציא את ניצוצות הקדושה ממצרים. במילים אחרות, הם היו אמורים לקחת אִתם את אותם המרכיבים החיוביים שקיבלו במצרים – הן את מה שקיבלו מחוויית העבדות, והן את מה שקיבלו מהחברה הסובבת אותם. מצרים הייתה התרבות המפותחת ביותר באותה תקופה, ובני ישראל היו צריכים להוציא עמם את הדברים החיוביים שלמדו שם. בשל כך, ציווה הקב"ה שישאלו. מחד, הוא רצה לוודא שבני ישראל ייקחו אתם את הערכים הללו. מאידך, לוודא שבני ישראל ידעו שאלו ערכים שאוּלים, שאינם שייכים במקורם ליהדות.

בדומה לכך, ישנם דברים רבים בעולם הכללי שיכולים לשפר את לימוד התורה. כשהמשנה נערכה, היא נוסחה מראש בצורה מעורפלת כדי שהלומדים יזדקקו לרב כדי ללמוד אותה, ולא ילמדו אותה בעצמם. היא נועדה ללימוד על-פה בבית המדרש. כיום, אדם יכול ללמוד תורה באמצעות מחשב שהזיכרון שלו מכיל את כל התנ"ך, הגמרא וכו' מבלי שיזדקק לפתוח ולו ספר אחד. עם זאת, יש לדעת שאין זו הדרך שבה צריך ללמוד, לימוד תורה נעשה קודם כל מפי סופרים ומפי ספרים.

 

דוגמה נוספת היא מכונת הצילום, המאפשרת לאנשים לקרוא טקסטים מבלי שהספר עצמו יימצא תחת ידם. צריך לדעת שיש סכנה באמצעים הללו. בעוד שהצילומים והמחשב עוזרים בלימוד לאנשים שלא יכולים להגיע למקורות בלעדיהם, הרי שאין זה אידאלי ללמוד בצורה כזו, ממחשב ומצילומים, לאורך כל החיים. יש עדיפות ללימוד כפי שהיה במשך מאות בשנים - בבית מדרש, מפי רב, ומספרים. רצוי ומועיל להשתמש בשכלולים אלו לצורך קידום ושיפור הלימוד, כל עוד מכירים בכך שאלו דרכים שאוּלות ללימוד, ואין הן הדרכים המקוריות בהן למדו תורה בעבר. דבר לא ישווה לתחושת ההיכרות עם ספר, לתחושת החיבור הרגשי עם הרב, ולהתמודדות המשותפת בלימוד עם חברותא. רק על ידי השקעת המאמץ הנדרש, ועל ידי היקף נרחב של ידע, נגדל להיות תלמידי חכמים של ממש.