דילוג לתוכן העיקרי

שבת | דף קח | בין עור לעור

בסוגייתנו מובאת שאלה ששאל ביתוסי את רבי יהושע הגרסי בעניין עורות הכשרים לכתיבת תפילין:

 

"מניין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה? - דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך - מדבר המותר בפיך. - אלא מעתה על גבי עור נבלות וטרפות אל יכתבו! - אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות, אחד הרגו מלך ואחד הרגו איספקליטור, איזה מהן משובח? הוי אומר: זה שהרגו מלך. - אלא מעתה יאכלו! - אמר ליה: התורה אמרה (דברים יד) לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו?"

 

המשל בתשובתו של רבי יהושע דורש בירור, על פניו דבריו מתאימים רק לבהמה שמתה בידי הקב"ה, ולא מתאימה לבהמה שהרגה אדם. ואם כן, כיצד מותר לכתוב תפילין על עור של נבלה, שאת הבהמה הרג אדם?

 

בעלי התוספות (ד"ה איזה מהן חשוב אותו שהרגו מלך) מגבילים את הדרשה של 'דבר המותר בפיך' לעצם הלימוד שיש להבדיל בין חיות שיש באפשרותן להישחט ולהאכל ובין חיות שאסורות באכילה. כלומר, התורה דורשת שהמין של החיה יהיה מותר באכילה ולאו דווקא שהחיה עצמה גם הותרה באכילה משום שנשחטה כדין.

 

המהרש"א (חידושי אגדות) כתב: 'דבעור לא שייך המותר בפיך דאינה ראויה לאכול', מדבריו יתכן לומר שבעוף, שעורו נאכל, יהיה אסור לכתוב כאשר העוף לא נשחט כדין. כלומר, אם נקבל את דברי המהרש"א הסובר שהיות ועור של בהמה לא נאכל בין כה וכה, ניתן לכתוב תפילין על עור נבלה, אז במקרה של עוף טהור שהוא נבלה יהיה אסור לכתוב משום שכאשר העוף הופך לנבלה עורו נאסר באכילה. ניתן להביא ראיה לסברה זו מכך שבברייתא נאמר 'לא על גבי עור של בהמה טמאה ולא על גבי עור של חיה טמאה'. הברייתא לא הזכירה עוף כלל משום שבמקרה של עוף אסור לכתוב על עור שהוא של נבלה או טריפה.

 

ברם, להלכה פסק רבי יוסף קארו שכתיבה על עור של עוף נבילה או טריפה כשר (שולחן ערוך אורח חיים לב, יב):

 

"יהיה הקלף מעור בהמה וחיה ועוף הטהורים, אפילו מנבילה וטריפה שלהם, אבל לא מעור בהמה וחיה ועוף הטמאים"...

 

יתכן לומר שיש עורות בהמה וחיה שהם דקים מאוד עד שניתן לאכול אותם כמו את עור העוף ולכן, למעשה אין חילוק בין עור בהמה וחיה לעור העוף.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)