בין תפילין של ישראל לבין תפילין דמארי עלמא –מצוות תפילין חלק ד'

  • הרב ברוך גיגי

א. תפילין של בורא העולם

נאמר במסכת ברכות:

"אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין שנאמר 'נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו' בימינו זו תורה שנאמר 'מימינו אש דת למו' ובזרוע עזו אלו תפילין שנאמר 'ה' עז לעמו יתן' ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו אמר ליה  'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל אין דכתיב 'את ה' האמרת היום' 'וה' האמירך היום' אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר 'שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד' ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא בשאר בתי מאי אמר ליה 'כי מי גוי גדול' 'ומי גוי גדול' 'אשריך ישראל' 'או הנסה א-להים' 'ולתתך עליון' אי הכי נפישי להו טובי בתי אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול דדמיין להדדי בחד ביתא אשריך ישראל ומי כעמך ישראל בחד ביתא או הנסה א-להים בחד ביתא ולתתך עליון בחד ביתא וכולהו כתיבי באדרעיה"  (ברכות ו.)

התפילין שהקדוש ברוך הוא מניח מבטאים את אהבתו הגדולה לעמו ישראל. בכך, מאמיר ה' את ישראל ומעמיד אותם בפיסגת הבריאה והיצירה. כביכול, לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא בשביל ישראל שנקראו ראשית.

ההדדיות הבאה לידי ביטוי בהנחת התפילין המשותפת, כשכל צד בברית קודש זו, מתעטר ומשתבח בצד האחר. כלשון הגמרא: "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם", אנחנו מאמיריך ואתה מאמירנו.

בתפילין שבידינו ובראשנו אנו מייחדים את שמו של בורא העולם באמירת "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד", ומדגישים בכך את אחדותו המוחלטת שאין שום כוח שיכול לפעול בעולם מלבדו. ביתר שאת וביתר עז אנו קובעים בכך את הייחוד העליון, שעל פיו הבריאה כולה כלולה בו יתברך. אנו אומרים שהקדוש ברוך הוא הוא ה'יש' היחיד בעולם, "אין עוד מלבדו", כפי שכבר ביארנו בשיעור שדן בייחוד העליון.

בתפילין דמארי עלמא מייחד הקדוש ברוך הוא את עמו, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". עם ישראל הם המרכבה לשכינה, העם היחיד בארץ שמבטא את מלכותו של ה' בארץ באופן מלא. עם ישראל מכריזים בפה מלא כי שם כבוד מלכותו נוכח בעולם. זוהי מעלתם של ישראל הממליכים אותו יתברך בעולם.

משמעות ההבדל בין שני הייחודים, היחוד העליון והיחוד התחתון, היא – כפי שציינו בעבר – מתבטאת באפשרויות הבאות: האם אנחנו מאיינים [מלשון אין] את הבריאה כולה וכוללים אותה במציאותו יתברך, או שמא הנבראים מנכיחים את מציאות ה' היחיד בעולמו, וממליכים אותו בתוך המציאות. הייחוד העליון הוא מצד עצמותו יתברך שאין עוד מלבדו. היחוד התחתון, לעומתו, הוא מצד הנבראים שמכירים במלכותו, ורואים בו את מלכו האחד של העולם.

התפילין מבטאים את שני הייחודים האלה במלואם, ואת החיבור העדין והדק שביניהם. התפילין של בני ישראל מנכיחים ומדגישים את ה' אחד שאין עוד מלבדו. בתפילין אלה אנחנו משתבחים בו יתברך, ומכתירים אותו בכתר עליון: האחד המוחלט שאין עוד מלבדו. בתפילין שמארי עלמא מניח, משתבח ה' בעמו המכתיר אותו ומכיר במלכותו בארץ, ויחדיו מבטאים הרמוניה ושלמות בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

במדרש זה באה לידי ביטוי ההדדיות המושלמת בין עם ישראל ל-ה'. הדדיות זו מתבטאת בקביעה שאף מארי עלמא מניח תפילין בראשו ובזרועו, כביכול, ובכך שגם בתפילין שלו ארבע פרשיות בארבעה בתים בראשו, ובבית אחד בזרועו.

 

ב. תפילין של יד ותפילין של ראש

ר' צדוק הכהן מלובלין עומד על היחס בין תפילין של יד לתפילין של ראש. את דבריו מבסס על מאמר הגמרא במגילה על הפסוק ממגילת אסתר (ח', ט"ז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר":

"ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש" (מגילה טז:)

כך כתוב ר' צדוק:

"ויקר אלו תפילין (מגילה טז:) דהוא דביקות וקישור ישראל לאביהם שבשמים שזה פירוש התפילין וענינם, דתפילין דישראל כתוב בהם ה' אחד ובדמרי עלמא דישראל גוי אחד (ברכות ו.) ויש יחוד מצד תפילה והוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו שמתיחד עם השפעת ה' יתברך וזהו תפילין של יד שכנגד הלב דתפילה הוא עבודה שבלב (תענית ב.) ויש יחוד מצד התורה דהיינו שמתיחד עם חכמת ה' יתברך והוא היחוד דקריאת שמע שמקבל עול תורה ועול מצוות והוא תפילין שבראש נגד המוח, וזה מתגלה על ידי הארת הפורים שמתלבשת יסוד חכמה העליונה בלבבות כנסת ישראל ומתגלית הארתה במוחם ולבם"   (ליקוטי מאמרים פורים ד')

עיקר עבודת ה' של האדם יונקת משני מקורות ועומדת על שני עמודי יסוד: תורה ותפילה, עבודת הלב ועבודת השכל והמוח.

תפילין של יד הם כנגד עבודת הלב, היא התפילה. לפיכך אמרו בהם "והיה לך לאות", ודרשו חז"ל "ולא לאחרים לאות". עבודת הלב האישית, המתבטאת בהתקשרות האינדיבידואלית עם הקדוש ברוך הוא בשפיכת שיח לבבו, ראוי לה שתהיה במתחם רשות היחיד שבין האדם לבין קונו.

לעומת זאת, תפילין של ראש הם כנגד עבודת המוח וכוחות השכל בלימוד התורה שהיא חכמת ה' יתברך. ממילא, עליה נאמר:

"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' – ואמר ר' אליעזר הגדול אלו תפילין בראש" (ברכות ו.)

תפילין שבראש גלויות לעין כול, בבחינת "חכמת אדם תאיר פניו". הארת הפנים של חכמת ה' הבוקעת מן האדם הלומד, באמצעות חכמות בחוץ תרונה, יכולה להתבטא גם בתפילין הניצבים בראשו של אדם לעין כול, הממחישות את ההתקשרות עם הקדוש ברוך הוא באמצעות חכמתו, תורתו.

אף בתפילין דמארי עלמא, מתבטאת זיקתו של קודש אבריך הוא לעמו ישראל בשתי הבחינות, תפילין של יד ותפילין של ראש, כמוזכר בסוגיה ההיא. בתפילין של יד מתגלה תאוותו של ה' לתפילתן של צדיקים, כדי להשפיע עליהם את שפע ברכתו. בתפילין של ראש מתגלה הקשר המהותי שמחבר בהדדיות מופלאה את עם ישראל לקודשא בריך הוא בחכמתו ובתורתו. ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הם (זוהר ויקרא אחרי מות עג ע"א וע"ב), זוהי מעלת הדבקות העליונה שבתפילין.

קשר הדדי זה שבין ישראל לקודשא בריך הוא, ובין קודשא בריך הוא לישראל, הבא לידי ביטוי בתפילין, הוא קשר בל יינתק, למרות חליפות הזמנים. זהו שאמרו חכמים בהתגלות ה' למשה לאחר חטא העגל, על הפסוק בשמות (ל"ג, כ"ג) "וראית את אחורי ופני לא יראו":

"אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין"   (ברכות ז.)

וכתב על כך בעל מי השילוח בפרשת כי תשא:

"תפילין מרמזין על דביקות וחיבור כמו נפתולי א-להים. היינו שאנו מקושרין בהקב"ה אף כי יעבור עלינו מה לא נתפרד ממנו, ותפלין דמארי עלמא כתיב בהו: 'מי גוי גדול' היינו שהשם יתברך משתבח בישראל שהם מתקשרין בו ובם השם יתברך נקשר בהם, אף כי יחטאו לא יהיה ניתוק מהם אהבתו"   (מי השילוח, פרשת כי תשא)

 

ג. תפילין בשבתות ובימים טובים

הגמרא במנחות מביאה את שיטות התנאים הקובעים שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים:

"דתניא: ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, ימים - ולא לילות, מימים - ולא כל ימים, פרט לשבתות וימים טובים, דברי רבי יוסי הגלילי... רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים? תלמוד לומר: והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך, מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות"    (מנחות לו:)

בדעת רבי עקיבא הסובר שאות הוא הפוטר מתפילין, יש לעיין מה הוא הגדר של "אות" הפוטר מתפילין בשבתות וימים טובים, רש"י כתב:

"מי שצריכין אות. ימים שישראל צריכין להעמיד אות על עצמן להכיר שהם מחזיקים בתורתו של הקב"ה, יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות בין הקב"ה לישראל דכתיב כי אות היא ביני וביניכם"  (רש"י עירובין צו. ד"ה מי)

אמנם, לעניין יום טוב לא מצאנו מפורש שנקרא בתורה אות, אבל מצאנו בדברי הרמב"ם:

"כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן ובמוצאי יום הכפורים שכולם שבתות ה' הן" (רמב"ם שבת כ"ט, י"ח)

השוואה זו של יום טוב לשבת בדברי הרמב"ם בוקעת ועולה מדברי הגמרא בחגיגה (יח.).

רש"י מדגיש שמצווה סתמית בעלמא אינה יכולה להוות אות שאנו מחזיקים בתורת ה'. זאת, משום שהעניין אינו בציות העבד לתורת רבו הבא לידי ביטוי בכל אחת מהמצוות, אלא במצוות מסוימות בלבד המוגדרות כן בתורה, כתפילין וכשבת. אפשר שלדעתו מדובר במצוות שמייצגות זיקה מיוחדת בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא, כתפילין שמבטאות את שם ה' שנקרא עליך, וכשבת שקריאתה בתורה, מבטאת את הברית הנרקמת בין ה' לבין עמו על ידי השבת.

 

בכל זאת, עדיין יש לעיין בשאלה למה להגביל הנחת תפילין בשבתות וימים טובים, מפני שיש בהן אות -  האם הוא מפני שיש בזה ביטוי זלזול באות של השבת, או שמא יש כאן מיעוט של התורה, שניתן לקיים רק אות אחד כל פעם? דהיינו, כיוון שהתורה מיעטה במפורש מימים ימימה ולא כל ימים, על כרחנו אנו מפרשים שהתורה מיעטה מקצת הימים שיש בהם אות מצד עצמם. אם כך, התורה מעוניינת בביטויי אות יחידאיים, וביום שיש בו אות אחת אין מקום לאות אחרת.

כאפשרות השניה עולה מדברי התוספות בעירובין (צו.), לפיהם דרשת מימים ימימה סומכת על והיה לך לאות. כך הם גם דברי הרשב"א בשם הירושלמי:

"ימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט. הא דמפיק שבתות וי"ט [אדרשא] דלאות על ידך בסמוך קא סמיך, דדרשינן מי שצריכים אות יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות, וקסבר דמחד לחוד לא הוה דרשינן, וכענין זה מצאתי בירושלמי דגרסינן התם והיו לך לאות את שהיו לך לאות פרט לשבתות וימים טובים שכל הם אות, והלא כבר כתיב מימים ימימה, כדמר ר' יוחנן כל מילה דלא מיחוורא מסמכינן ליה מן אתרין סגיאין" (רשב"א עירובין צו.ף)

אמנם הבית יוסף כתב:

"במדרש הנעלם לשיר השירים על פסוק (שיר השירים א', ג') לריח שמניך טובים וזה לשונו רב המנונא סבא הכי אמר אלין אינון ימים דאיקרון טובים ואינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח להון ועל דא איקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח להון חולו של מועד דלא איקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיום טוב תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירו אלא מגו נהירו דתפילין של ראש תפלה דרישא יום טוב תפלה דדרועא חולו של מועד ושפיר קאמר והכי איהו ועל דא חולו של מועד אינון לענין עבידתא בגוונא דיום טוב ואיצטריך חדוא בגוונא דיליה ובגיני כך באלין יומין דאינון תפילין דמארי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שראן על רישיהון דישראל קדישין. רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי תינח תפילין דרישא דשריין על רישיהון דישראל קדישין ביום טוב תפילין דדרועא דאיהו חולו של מועד היך אנן אחידן לה א"ל בגין דאנן אחידן לה ואיהי יד כהה אסור למיעבד עבידתא בסטרא דילה ואיצטריך למעבד חדוא בסטרא דתפילין דרישא ועמא קדישא אחידן תפילין ושריא עלייהו ביום טוב ובחולו של מועד ואסיר לאעברא תפילין דמארי עלמא ולאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא. למלכא דבעי לנטרא לעבדיה א"ל עביד דיוקנא דחותמא דילי כל זימנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך כולי עלמא יזועון וידחלון מינך לבתר מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה שביק מיניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד אי ההוא עבדא דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עבד ודאי בר קטולא הוא ההוא עבדא בגין דאיהו עבד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש ליה ובגיני כך אסיר לעמא קדישא לדחיה חותמא דמלכא עילאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאנן עבדין האי במועד ובחולו של מועד וכל שכן בשבת דכולא שרא עלן"  (בית יוסף או"ח ל"א)

תמצית הדברים כך היא: באהבתו הגדולה של הקדוש ברוך הוא את עמו, נתן לנו את מצוות התפילין, מעין חותם הדומה לדיוקנו של מלך. ה' הבטיחנו בתורתו שכל זמן שאותו דיוקן ייראה עליך וכולם יראו ויפחדו ממך, כלשון הכתוב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". לאחר מכן, מתוך אהבה עליונה שאהב המלך אותנו, נתן בידינו את החותם שלו עצמו, כביכול. את זאת עשה ה' לנו בשבתות וימים טובים שהם בעצמם תפילין של ראש דמארי עלמא שראשי ישראל מעוטרים בהם. בימים אלו, כיוון שאנו אוחזים את חותמו העליון של המלך, עלינו להניח את התפילין הארציות שאנו מניחים בכל יום. איסור חמור הוא להעביר תפילין דמארי עלמא ולהניח את התפילין האנושיות, שהן אינן אלא דוגמא לדיוקנו של מלך.

הזוהר מפליג שם גם בעניין חולו של מועד שיונק את הארתו מן הימים הטובים, וממילא גם חולו של מועד הוא בבחינת תפילין של יד של מארי עלמא המונחים על ידיהם של ישראל. על כן, גם בחולו של מועד אל לו לאדם להניח תפילין אנושיות, כי מעוטרים אנו בחותמו של מלך עצמו.

בזה באה לידי ביטוי עוצמתם של התפילין, הן התפילין האנושיות והן של בורא העולם, שאינן אלא ביטוי לזיקה העצומה שבין ישראל לקודשא בריך הוא. מתעטרים בחותם המלך ומאמירים זה את זה – אנחנו מאמיריך ואתה מאמירנו.

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

*

*

*

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי תשע"ז

עורך: אורי יעקב בירן

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:  www.vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

* * * * * * * * * *

*

*

*

 

*

**********************************************************

*