דילוג לתוכן העיקרי

שבת | דף לט | בישול בחמה

 

הגמרא בדף לט עמוד א קובעת כלל חשוב לגבי מקורות החום האסורים לשימוש בשבת:

"אמר רב נחמן: בחמה - דכוליה עלמא לא פליגי דשרי;
בתולדות האור - כוליה עלמא לא פליגי דאסיר;
כי פליגי - בתולדות החמה: מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור, ומר סבר: לא גזרינן".


תולדות האור כוללות את מקורות החום השונים שהתחממו מכוחה של האש. הדוגמה המובהקת לכך היא מים רותחים: המים אינם אש, אך היות שהם התחממו מכוחה, אין להשתמש בהם בשבת לצורך בישול. לגבי מים שהתחממו מכוחה של השמש, נחלקו האמוראים. להלכה התקבלה הדעה המחמירה, שאסור מדרבנן להשתמש בהם לצורך בישול: סוף סוף, אין אפשרות להבחין בין מים שהתחממו מכוח האש ובין מים שהתחממו מכוח השמש, ולכן גזרו על האחרונים מכוח הראשונים.

רב נחמן קובע, שהבישול בחמה עצמה מותר לכולי עלמא. בטעם הדבר כתב רש"י (ובעקבותיו הר"ן וראשונים נוספים) על אתר:

"דאין דרך בישולו בכך".


באחרונים מצאנו מחלוקת נרחבת בביאור דבריו של רש"י. רבי אברהם מסוכטשוב, בעל שו"ת "אבני נזר", חיבר ספר מונומנטלי על מלאכות שבת בשם "אגלי טל". בנידון דידן כתב (מלאכת אופה, אות מד):

"המבשל בחמה - כיוון שיש שינוי בהנפעל מותר לכתחילה".


כלומר, אין דרך בישול בחמה, משום שמאכל שבושל בחמה שונה מהותית ממאכל שבושל על ידי האור.

הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אורח חיים ג, סימן נב) פירש, שהשינוי בבישול בחמה איננו בתוצאה, כי אם במעשה עצמו. לדבריו, ניתן לבשל בחמה, ואולם רוב בני האדם נוהגים לבשל באש, ומבשלים בחמה רק כשאין ברירה אחרת. משום כך, הפך הבישול לחמה לדבר הנוגד מהותית את מעשה הבישול המקובל, ומשום כך אין בו איסור. מכוח הבנה זו, מחדש הרב פיינשטיין חומרה מרחיקת לכת:

"וא"כ בהמייקרו-וייו אווען /תנור מיקרוגל/ שטוב לבשל בו כמו באש ממש, ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו יותר מבשול דבאש ... ודאי יש למילף מבשול דאוּר ... שהוא לכל הדינים כהאב דבשול ע"י האור לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת".


על פי דרכו של האגלי טל, ניתן היה לומר שמאכל שבושל במיקרוגל טעים פחות ממאכל שבושל על האש. אם כך, מיקרוגל שווה לחמה, שתוצאת הבישול מכוחה טובה פחות מתוצאת הבישול באש. אך על פי דרכו של הרב פיינשטיין, מנהג העולם ודרך הבישול הם הקובעים. הרב פיינשטיין טוען שם - והתשובה נכתבה בשנת תשל"א - שאם וכאשר יהפכו תנורי המיקרוגל למכשירים המצויים בכל מטבח, שוב לא ניתן יהיה לומר שאין דרך לבשל בהם, ועל כן הבישול בהם יאסר מן התורה! רבים חלקו על דברי הרב פיינשטיין הללו, ומכוח שיטתו של האגלי טל היקלו להשתמש במיקרוגל בבתי חולים, וכך לבשל אוכל בדרך שהאיסור שבה חמור פחות.

בהמשך תשובתו מזכיר הרב פיינשטיין את בעל "קרית ספר" (על הרמב"ם, הלכות שבת פרק ט) שנטה לומר באופן גורף כי האש היא חלק מהותי מגדרת מלאכת הבישול שנעשתה במשכן. כלומר, היות ובמשכן בישלו על ידי האש, ולא בדרך אחרת, זו הגדרתה העקרונית של המלאכה, ואין כל איסור בבישול בדרכים אחרות, אף אם מדובר על דרכים יעילות ומקובלות לבישול.

הסבר מעניין לעיקרון העומד בבסיס שיטה זו הציע מורנו הר' משה ליכטנשטיין (במאמר שפורסם ב"דף קשר" 472, ועסק בבישול בחמה):

"לכן, נראה להציע שאכן מקור החום מהווה דין נפרד ותנאי מיוחד בהלכות בישול בשבת, אף ללא קשר לדרך בישולו בכך. שורש הענין הוא בכך שאיסור המלאכה בשבת ענינו הוא בעשיית מלאכה אנושית יוצרת ביום שיועד לשביתה מכל פעילות יצירתית. לשון אחרת, אומנות נאסרה בשבת. פעולה שאין בה מן האומנות האנושית אינה אסורה בשבת אף אם מביאה היא לידי שינוי בחפץ ... ענין השבת הוא המעבר מחידוש ויצירה לשגרת הטבע. ששת ימים יצר, ברא ועשה הצור את היצירה, וביום השביעי שבת וינפש, בעוד הטבע וכוחותיו נכנסים לפעולה.
בבואנו להעביר עקרון זה של מערכת המבחינה בין פעולה יצירתית יזומה המיוחסת לעושה לבין פעולה הטמונה בכוח הטבע, חילקה ההלכה בין השימוש באור לשימוש בחמה. האש ניתנה לאדם ככוח הנתון למרותו ליצירת עולם של אומנות ... לעומת זאת, אין האדם שולט או מכוין את כוח החמה, אלא רק מנצל אותה. אין הטבע מסור בידיו אלא קיים ככוח בעולם ...
לאור זה מובן מדוע בשול בחמה מותר אף אם ניתן להתחייב בשבת על התוצאה בלחוד, שהרי התוצאה האסורה צריכה לבטא מעשה של היצירה האנושית בכלי אומנותה".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)