דילוג לתוכן העיקרי

בכורות | דף טז | צאן ברזל וארנונא

נאמר במשנה (טז ע"א):
"המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים – ולדותיהן פטורין".
הראשונים נחלקו בהבנת פרטי החוזה שמוגדר כ"צאן ברזל" (עיין בתוס' ד"ה אין), אך העיקרון הבסיסי הוא שצאנו של הנכרי נמצא בידי יהודי, הנכרי והיהודי חולקים בוולדות, והיהודי אמור בסופו של דבר לשלם את דמי הצאן או לתת את הצאן עצמו לנכרי. בגמרא מבואר הטעם לכך שצאן כזה פטור מן הבכורה:
"דאילו אתי עובד כוכבים, בעי זוזי ולא יהיב ליה, תפיס לה לבהמה".
כלומר – היכולת של הנכרי לתפוס את הבהמה במקרה של חוסר תשלום נחשבת כפגם בבעלותו של היהודי ופוטרת מן הבכורה. הראשונים עמדו על כך שקביעה זו עומדת בניגוד, לכאורה, לדין ארנונא המובא בגמרא בפסחים (ו ע"א):
"בעו מיניה מרבא: בהמת ארנונא חייבת בבכורה או אין חייבת בבכורה? כל היכא דמצי מסלק ליה בזוזי – לא קא מיבעיא לן דחייב".
בהמת ארנונא הינה בהמה שאותה גובה המלך כמס, וביחס אליה מבואר בגמרא שאם היהודי יכול לסלק את המלך בזוזי – היא חייבת בבכורה (אמנם במסקנת הסוגיה שם נראה שהדין שונה, אך רבים מן הראשונים לא גרסו זאת).
במבט ראשון נראה ששני המקרים, "צאן ברזל" ו"ארנונא", זהים זה לזה: בשני המקרים יכול היהודי לסלק את הנכרי בזוזי, ואם לא יסלקו – ייקח הנכרי את הבהמה. למרות זאת, דין הבהמות שונה: בהמת ארנונא חייבת בבכורה ואילו צאן ברזל פטור מן הבכורה!
התוספות (פסחים ו ע"א ד"ה התם) עמדו על קושי זה, ותירצו:
"ותי' ר"י דשאני התם שמתחלה היתה הבהמה של נכרי וכיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותיה אבל כשהבהמה של ישראל ומצי מסלק ליה לנכרי בזוזי לא נכנסה לרשותו".
ר"י מבאר את החילוק שבין הדינים בכך שבהמת ארנונא הייתה של ישראל, ועל כן אין הפיכתה לארנונא מפקיעה את הבעלות המקורית של היהודי, ואילו בהמת צאן ברזל הייתה מלכתחילה של הנכרי ועל כן אין היא הופכת להיות של ישראל.
תירוצו של ר"י תמוה לכאורה. וכי מה אכפת לן של מי הייתה הבהמה בתחילה? והרי בסופו של דבר בשני המקרים נמצאת הבהמה כעת במעמד ביניים שבו היהודי יכול להחליט אם לשלם עבורה זוזים או למסור אותה עצמה!
נראה להסביר שההבדל המציאותי שבין המקרים משקף הבדל מהותי ביניהם. בהמת ארנונא שייכת בעיקרה לישראל. החיוב שנוצר ביחס לנכרי הינו חיוב כספי במהותו, והבהמה מהווה רק סיבה ליצירת החיוב ואמצעי גבייה. כלומר – מכיוון שיש ליהודי בהמות רבות, הוא חייב לשלם מס כספי מסוים, ואם לא יעשה זאת – יקחו את בהמתו. לעומת זאת, בהמת צאן ברזל שייכת בעיקרה לנכרי, וחיובו המהותי של היהודי הוא להשיב אותה לבעליה. במקרה זה היכולת לסלק את הנכרי בזוזי הינה בעצם אפשרות לרכוש את הבהמה מן הנכרי, אך כל עוד לא בוצע התשלום לא הוסרה בעלותו המקורית של הנכרי – הבהמה שייכת לנכרי, ופטורה מן הבכורה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)