בכורות | דף יח | אי אפשר לצמצם חלק ב': לא ניתנה תורה למלאכי השרת
במהלך סוגיית "אפשר לצמצם" (יז ע"ב) עולה השאלה הבאה: אם אכן איננו יכולים לסמוך על יכולת הדיוק שלנו, כיצד אנו יכולים לקיים את מצוות התורה, שבמקרים רבים הורתה לנו לעשות דברים במידה מדויקת? הדוגמא שאותה מביאה הגמרא היא כלי המשכן, שמידותיהם נאמרו בתורה, ולכאורה איננו יכולים לעמוד בציווי זה ולעשותם במידה המדויקת.
הגמרא משיבה שבמקרים שבהם התורה קבעה שיעור מסויים אין כוונתה לומר שיש לעשות כשיעור זה בדיוק מוחלט, אלא בדיוק המירבי שביכולתנו להגיע אליו. התורה אינה דורשת מאיתנו יותר מכך, שהרי "לא ניתנה תורה למלאכי השרת".
האחרונים נחלקו בשאלה לגבי אילו דברים נאמר כלל זה: המנחת חינוך (מצוה קט) כתב שכלל זה שייך לא רק במקרים שבהם התורה קבעה שיעור שאין להוסיף עליו או לגרוע ממנו, אלא גם במקרים שבהם ניתן לקיים את מצוות התורה בלא להזדקק לצמצום [דוגמא לכך היא שחיטה: לדעת רב (חולין כח ע"ב, ע"ש) התורה קבעה שיש לשחוט לפחות מחצית מהסימנים, אך ניתן לצאת ידי חובה בכך שישחטו את רוב הסימנים, ולכן אין צורך לדקדק אחר השיעור המצומצם של מחצית כדי להתיר את הבהמה באכילה]. על פי הבנה זו נראה שכאשר התורה אומרת "טפח" וכדו' – כוונתה 'מה שאנשים רואים כטדפח'.
על פי דעה זו הדיון ביכולת לצמצם אינו שייך כשהצורך במדידה הוא תוצאה הכרחית של מצות התורה, אלא רק אם הצורך במדידה נוצר באופן מקרי (כמו במקרה המופיע בסוגייתנו, שבו התורה לא קבעה דבר לגבי היחס בין שני ולדות שנולדו יחדיו, אלא רק שהולד הראשון שיוצא קדוש, אלא שבמקרה איננו יודעים מהו הולד הראשון).
אולם התוס' בסוגייתנו אינם מסכימים לדעה זו (כפי שמציין המנחת חינוך עצמו), והקהילות יעקב (קידושין לה) מסביר את דבריהם:
"ונראה דיש לחלק היטב דודאי גבי כלים ומזבח שאמרה תורה ששיעור מצומצם בעינן וצריך שיהא לא פחות ולא יותר ע"כ הכוונה אמה ואמתים שלפי ראות עינינו, כיון דא"א לעשות באופן אחר, שאם ירצה להוסיף על השיעור כדי לצאת מן הספק ג"כ יפסול, דהא בעינן אמה ואמתיים דוקא לא פחות ולא יותר. אבל בהא דאגמרי' רחמנא למשה דמחצית סימנים כשר הא י"ל דאגמרי' אמיתית הדין... ואי משום שאנחנו לא נדע לכוון מציאות המחצה באמת מכח הספק יהא עלינו להוסיף עד שיצא הספק מלבנו".
לדעת הקהילות יעקב הכלל הקובע שהתורה מסתפקת בשיעורים מצומצמים כפי יכולת האדם, אף שאינם מדויקים לחלוטין, שייך רק במקרה שבו לא ניתן היה לקיים את מצות התורה אלמלא כלל זה, אולם במקרה שבו ניתן להטות לחומרא לצד אחד – יש לעשות זאת.
יתכן שמחלוקתם תלויה בשאלה איך משפיע השיקול "לא ניתנה תורה למלאכי השרת" על מידות התורה: המנחת חינוך סובר שהתורה צמצמה את רמת הדיוק הנדרשת בעקבות הקושי למדוד ולעמוד על דרישתה, ולכן הציווי הוא לעשות כלים במידה שאדם רואה אותה כשיעור שקבעה התורה. לעומת זאת, הקהילות יעקב סובר שהתורה הקילה בגלל הקושי לקיים את המצוה, ולכן קולא זו שייכת רק במקרה שבו לא ניתן היה לקיים את המצוה אלמלא כן.
[נושא זה הינו בעל משמעות רבה הלכה למעשה, ונדון בפוסקים האחרונים בהקשרים רבים (ביניהם: ריבוע התפילין, חרקים זעירים בירקות וכדו'), לאור ההתפתחות הטכנולוגית בדורות אלו, המאפשרת להגיע לרמת דיוק גבוהה הרבה יותר. השאלה הנדונה היא האם עלינו להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי להגיע לדיוק מרבי, או שדי בדיוק הנראה בעין אנושית.]
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)