דילוג לתוכן העיקרי

במה מתאפיין עם הארץ?

המהר"ל מרבה בהבאת מובאות תלמודיות המורות כי עם הארץ שייך לפן החומרי העכור ולא לפן הרוחני הסודי הנעלה. ישנה בכך בעיתיות יתירה כיון שזהו אדם שביסודו שייך אל הרוח אך בחר בחומר וכיון שכך החומר אצלו אינו במקרה אלא הופך להיות כחלק מהוויתו.

מבחינה זאת, בכל חשיפה של עם הארץ לצדדים השייכים לעולם הרוחני הנסתר ישנו חשש גדול של פגיעה בעולם זה כיון שהוא יגשים אותו או לחילופין ינסה לסתור ולהרוס אותו בשל התנגדותו המהותית אליו. עולם זה מאיים על עצם קיומו של עם הארץ ועל כן לא מדובר רק בחוסר עניין או בחוסר הבנה אלא מלחמת חורמה.

הגמרא בסוטה כב ע"א מציגה מספר ביטויים מובהקים שעל ידם ניתן לאפיין אדם כעם הארץ:

ת"ר: איזהו ע"ה? כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית בברכותיה, דברי ר' מאיר; וחכ"א: כל שאינו מניח תפילין; בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו; ר' יונתן בן יוסף אמר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה; אחרים אומרים: אפילו קורא ושונה ולא שימש ת"ח - זהו ע"ה.

מבאר המהר"ל כי העיקרון המנחה את כל הביטויים הללו הוא התנגדותו של עם הארץ להיכנס תחת כנפות הרוחני והשכלי אפילו במישור הבסיסי שקרוב להווית חייו שהיא החומר. בכל הדברים הללו מדובר על מצוות שאינן קשורות לתחום השכלי העיוני אלא מצוות שנעשות בגופו של אדם ומבטאות את הקשר והשעבוד של החומר אל הרוח. אדם שנמנע מלהניח תפילין ומלהתעטף בציצית בעצם מבטא בכך כי הגוף שלו אינו מוכן לקבל על עצמו את שלטון הרוח. כך גם ביחס לבניו שמבטאים את המשכיותו הטבעית והפיזית שאינם נשלחים ללמוד תורה או שאין הוא מוכן לקרוא ק"ש שכוללת רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איבריו של האדם שבאמירתה ממליך האדם את ה' על כל גופו ואיבריו לעבודתו יתברך. חוסר שימוש ת"ח גורם לכך שאין מה שלמד שלם ומתוקן כי לא מעמידים אותו על טעויותיו. בכך מעיד הוא שאין הוא דבק באמת ברוחניות ורוצה לעמוד על אמיתתה אלא כל ענינו הוא למלא את מאוויו ולהשיג את התורה כפי הבנתו בלבד ללא בחינתה בכור האמת. לכן מהווים דברים אלו מאפיינים של עם הארץ.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)