ב`מ כח - תפקיד הראיה בהשבת אבדה

  • הרב ברוך וינטרוב

בבא מציעא דף כח - תפקיד הראיה בהשבת אבדה / ברוך וינטרוב

"סימנין וסימנין ועד אחד - עד אחד כמאן דליתיה דמי, ויניח" (כח ע"א).

הר"ן בחולין (לד ע"א בדפי הרי"ף) פוסק כי כאשר רק אדם אחד טוען לבעלות על האבדה, יכולה עדותו של עד אחד לסייע לו. ולכאורה דבריו תמוהים: הרי קיימא לן שכדי להוציא ממון דרושים שני עדים, ויש מן האחרונים הסוברים שעד אחד אינו מועיל אפילו כשאין כנגדו חזקת ממון (ראה שב שמעתתא, שמעתתא ו פרק ג הערה יז); והיאך פסק הר"ן שדי בעדות עד אחד להשיב אבדה?

הדבר עשוי להתבהר לאור מחלוקת בעל המאור ורש"י בדבר תוכן העדות הנצרכת. רש"י (כז ע"ב, ד"ה בעדים) כתב: "בעדים - שיבא עדים שהוא שלו". אבל במסורת הש"ס מצוין שבעל המאור (טו ע"א בדפי הרי"ף) חלק עליו, ולדעתו צריך הטוען לבעלות על האבדה להביא עדים שאינו רמאי, ומשהביא עדים אלו - הריהו מקבל את החפץ על פי טביעות עין, כדין תלמיד חכם.

מפי מורנו הרב עמיטל שליט"א שמעתי, שזוהי מחלוקת עקרונית בהבנת הציווי: "'והיה עמך עד דרוש אחיך אותו' (דברים כ"ב, ב)... דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי". רש"י הבין שהמוצא צריך לברר כי המציאה אכן שייכת למי שטוען שהיא שלו, כדרך שבית דין צריך לברר למי שייך הממון הנידון בטרם יפסוק את הדין. לדעת בעל המאור, לעומת זאת, המוצא אינו צריך לתפקד כבית דין, ומעיקר הדין היה עליו לתת לטוען הראשון; אלא שכדי למנוע השבה למי שאינו הבעלים, ציוותה התורה על המוצא לבדוק שהטוען לבעלות אינו רמאי. בקצרה: לפי רש"י, הטוען צריך להביא ראיה (= עדים או סימנים) שהוא הבעלים; לפי בעל המאור, אין הוא צריך להוכיח אלא שאינו רמאי.

לפי שיטתו של בעל המאור, פסק הר"ן מבואר. עדות העד האחד לא נועדה להכריע בדיני ממונות, אלא רק להביא מידע על הטוען - להראות שאינו רמאי. לכן אין כאן צורך בשני עדים, כמו בשאר דיני ממונות, והדבר דומה יותר לאיסורין, שעד אחד נאמן בהם (למשל: עד אחד נאמן לומר על חתיכת בשר שהיא אסורה).

אם כן, מדוע קבעה סוגייתנו כי ב"סימנין וסימנין ועד אחד - עד אחד כמאן דליתיה דמי"? הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (בהערותיו על השב שמעתתא שם) מסביר, שכאשר יש למציאה שני תובעים, שוב אין די להוכיח על אחד מהם שאינו רמאי; במקרה כזה יש לברר למי באמת שייך החפץ, כמו בשאר דיני ממונות, ולעניין זה עד אחד כמאן דליתיה.