דילוג לתוכן העיקרי

בבא מציעא | דף פה | כמה גדולים מעשי חייא!

הגמרא בסוגייתנו מספרת על גדולתו של רבי חייא ומביאה את דברי רבי יהודה הנשיא: "כמה גדולים מעשי חייא!". כיצד זכה רבי חייא למעמד הייחודי והנכבד הזה?

הגמרא מביאה דיון בין רבי חייא ורבי חנינא בדבר הדרך הנכונה לגדולי התורה. רבי חנינא סבור שמוקד גדולתו של תלמיד חכם בפלפולה של תורה, עד כדי כך שאם ח"ו תשתכח תורה מישראל, יוכל להחזירה בפלפולו. רבי חייא חולק על גישה זו וקובע כי עד שאנו מפלפלים, מוטב לנו להרביץ תורה ולהנחילה לילדים הצעירים, כדי שלא תשתכח מישראל.

הגאון הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר ז, חושן משפט, א, ז) הביא את דעתם של כמה מן האחרונים, שקשרו את המחלוקת בין רבי חייא לרבי חנינא בשאלה כללית יותר בעולמה של תורה ובעולמם של גדולי התורה: חכם המפלפל בתורה ("עוקר הרים") וחכם הבקי בתורה אף שאינו מפלפל בה ("סיני") – מי מהם עדיף? לשאלה זו השלכות הלכתיות שונות: מי מהם קודם לעלות לתורה (עיין פרי מגדים אורח חיים סימן קל"ו), איזה מהם ראוי להתמנות לדיין כשרק משרה אחת פנויה (עיין שו"ת יביע אומר שם) ועוד כהנה.

ואולם נראה שאין קשר הכרחי בין שתי השאלות. רבי חנינא אכן מייצג עמדה הרואה בפלפול את מוקד העיון והלימוד, ולפיה אין צורך לשלוט בכל המקורות ההלכתיים, קדומים כמאוחרים, אלא די לדון בשאלה העומדת בפנינו בסברה ישרה, והיא, מן הסתם, תכוון אותנו אל האמת.

רבי חייא מייצג תפיסה שונה, המתמקדת לדעתי לא בשאלת הבקיאות לעומת העיון אלא בתפקיד המוטל על תלמידי החכמים שבדור. רבי חייא מציב במרכז עבודתם של גדולי הדור את העיסוק בצורכי ציבור. אין ספק שכדי להגיע לרמת פלפול כזו שהייתה לרבי חנינא, אדם חייב להקדיש ללימוד ולעיון את ימיו ולילותיו, אך גם חכם שניחן בבקיאות רבה, בבחינת "סיני", מוכרח להשקיע את ימיו ולילותיו לשינון ולחזרה. רבי חייא בורר לו דרך שונה, ובה החכם נכון לצאת משערי בית המדרש ולהתבטל מתורה כדי להנחילה ליהודים רבים ככל שיוכל.

להבהרת העניין נביא את דבריו של הגר"ע יוסף עצמו (בהקדמתו לחלק ב' של הספר טהרת הבית), שאין ספק שהוא ה"סיני" של דורנו, על חשיבות הנחלת התורה לרבים:

"אזכרה ימים מקדם עם לבבי אשיחה ועלה במחשבה לפני למעט בהופעותיי ברבים כדי להתמסר יותר בעריכת כל חיבוריי אשר עימי בכתובים, כי מתי אעשה גם אנוכי לביתי ואם אין אני לי מי לי... והנה בחלומי בלילה ההוא ראיתי את הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל מבבל (מחבר שו"ת רב פעלים ובן איש חי) אשר בא לבקר בביתי... ושאל אותי האם אני ממשיך להופיע ולדרוש ברבים בדברי תורה ומוסר כאשר היתה באמנה איתי, עניתי ואמרתי כי עדיין אני ממשיך גם בימים אלה להופיע ברבים בשיעורי תורה ובדרשות כאשר חנני ה'... אך התאוננתי לפניו שדבר זה מפריע לי בהמשך הכנת עריכת חיבוריי להוציאם לאור...          
ענה דודי ואמר לי בסבר פנים יפות: טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך, כי יש נחת רוח מאוד לפני השי"ת בזיכוי הרבים כששומעים דברי תורה ומוסר וחוזרים בתשובה... ואל תצטער על שאתה מטפל בענייני הציבור ועל ידי כך אתה מתבטל מעסק התורה... כי שניהם כאחד טובים".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)