ב`מ קד - דורש לשון הדיוט

  • הרב ברוך וינטרוב

בבא מציעא דף קד - דורש לשון הדיוט / ברוך וינטרוב

הגמרא בדף קד מונה כמה תנאים שהיו 'דורשים לשון הדיוט'. דרישה זו - מה טיבה?

הרמב"ן מביא שני פירושים. לפי הפירוש הראשון, כאשר הדיוטות כותבים בשטרות תוספות שלא כתקנת חכמים, עלינו לדרוש ולפרש את לשונם על מנת להבין את משמעות התוספת. אמנם בפירוש זה יש קושי: לפחות בחלק מן הדוגמות המובאות בגמרא נראה שהלשון פשוטה וברורה, ואינה צריכה לפירוש ולמדרש. לאיזה מדרש, למשל, צריך היה רבי מאיר כדי לפרש את הלשון "אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא"? הרמב"ן מביא את ביאורו של רבי יהודה הברצלוני בשם רב האי גאון, שהחכמים הללו:

"היו מדקדקין בלשון ההדיוטות שכותבין בשטרותיהן ודורשין אותן כמו שהם מדקדקין בדברי תורה ודורשין אותן. ולא פשוטן אלא מדרשות אחרים...".

למשל: מן הלשון "אם אוביר ולא אעביד" אין ברור אם התשלום הוא על הפסד התבואה או על פחת הקרקע, ורבי מאיר דרש שהכוונה להפסד התבואה. הדוחק שבפירוש זה ניכר.

ואכן, הרמב"ן מביא פירוש שני (וכן כתבו התוספות ד"ה היה דורש) - שבמקום שנהגו לכתוב תוספות אלו, היו התנאים הנזכרים בגמרא מחילים אותן גם אם לא נכתבו:

"לשונות שלא תיקנו חכמים לכתוב אלא הדיוטות הורגלו לכותבן היה דורש, ואפילו לא כתב - כאילו נכתב" (לשון התוספות שם).

לפי פירוש זה, מה שמייחד את התנאים הנזכרים בגמרא אינו שהסכימו להתייחס לתנאים שהוסיפו ההדיוטות לשטר, אלא שפסקו כי הוספות אלו מגדירות את מבנה השטר לא פחות מתקנת חכמים. לכן הם בדקו לא רק מה כתוב בשטר שהובא לפניהם ומה נוסח השטר לפי תקנת חכמים, אלא פנו גם אל נוסח השטר המקובל אצל אנשי המקום.

המחלוקת בין התנאים האלה ובין התנאים שלא דרשו לשון הדיוט היא אפוא מחלוקת עקרונית בדבר ההתחייבות שבשטר. מסתבר כי אף התנאים שלא דרשו לשון הדיוט מודים שאנשים מתכוונים, בדרך כלל, לעשות כמנהג המדינה. אלא שלדעתם, אם הדבר לא פורש בשטר, אין בעִסקה אלא מה שכתוב בשטר; השטר הוא שמחיל את ההתחייבויות, והמנהג אינו אלא סיוע לפירושו. התנאים הדורשים לשון הדיוט, לעומתם, הבינו כי ההתחייבויות חלות מעצם רצון הצדדים להחילן, והשטר אינו אלא ראיה; ומאחר שהמנהג מלמד כי אנשי המקום מעוניינים בחלויות מסוימות, הריהן חלות גם בלא כתיבה כלל.