בבא מציעא | דף קה | שותפות עסקית ופירוקה

סוגייתנו מביאה את קביעתו של רבא ששותף אינו יכול לפרק את השותפות ללא הסכמת חברו, כי הלה יכול לטעון שהפירוק יסב לו הפסד שכן "מזלא דבי תרי עדיף".

הרי"ף (סג ע"א מדפיו) מביא כי יש מן הגאונים שדחו את דבריו של רבא מהלכה, אף שלא מצינו בגמרא מי שחולק על כך בפירוש. הנימוק לצעד יוצא דופן זה הוא ש"אין לדבר סוף": לפי דינו של רבא, נמצא כל שותף כבול לחברו עד עולם.

הרי"ף עצמו טען כי אי אפשר לדחות את דברי רבא ללא ראיה מוצקה, וכדי להסביר את כוונת המימרה הקשה עליה ממימרה אחרת של רבא. במסכת גיטין (לא ע"ב) קובע רבא כי בחלוף התקופה המיוחדת למכירת המוצר שבבסיס השותפות (דהיינו ב'סוף העונה') אפשר לפרק את השותפות. הנה כי כן, טוען הרי"ף, גם רבא מודה שמותר לפרק שותפות. כיצד, אם כן, יתיישבו שתי המימרות? הרי"ף מסביר שיש לבחון כל מקרה לגופו: אם צפוי שפירוק השותפות יגרום הפסד או ימנע רווח – אין לפרקה, ואם לא צפוי רווח נוסף – הפירוק מותר.

בעל המאור על אתר טוען כי אין צורך בדקדוקיו של הרי"ף, ולדעתו (המבוססת על גרסה שמצא "במקצת נוסחאות מדוקדקות ומוגהות") יש להבחין בין שני סוגים של שותפות. השותפות שאסר רבא לפרק היא שותפות של שניים שקיבלו עסקה מממונו של אדם שלישי: במקרה כזה אין אחד הצדדים יכול לפרק את השותפות ולקבל את הרווח המגיעו, שכן הרווח הזה כלל אינו שלו עד בוא העת המיועדת לחלוקה. לעומת זאת, בשותפות רגילה, שבה כל אחד מהשותפים הביא ממון משלו, הממון והרווח שייכים לשני השותפים, ועל כן יכול כל אחד מהם לפרוש בכל שעה שירצה, גם אם הדבר יסב לעמיתו הפסד או ימנע ממנו רווח.

נראה שהמחלוקת בין בעל המאור ובין הרי"ף משקפת שתי הבנות של שותפות עסקית. בעל המאור סבר שכל שותף נותר בעלים על המחצית שלו, אלא שבעת שהוא עובד עבור השותפות הוא נחשב כמי שעובד גם עבור חברו. לכן השותף רשאי לחזור בו מהתחייבותו לעבוד עבור חברו וליטול את ממונו בכל עת שירצה, כשם שפועל יכול לחזור בו בחצי היום.

הרי"ף, לעומת זאת, ראה את ממון השותפים כיחידה עצמאית המשועבדת לשותפות. אומנם הבעלות על חצי השווי מקנה לכל אחד מהשותפים את הזכות העקרונית ליטול את חציו ולפרק את השותפות, אך מאחר שהממון משועבד לעִסקה המשותפת, קודם השעבוד בפועל לזכות בכוח שיש לכל אחד מהשותפים, וכל עוד מתקיים קשר ממוני בין חלקי העִסקה, ונטילת אחד מהם תגרום הפסד לשני, אין ליטול אותו.

עוד בעניין פירוק שותפות ראה עיונו של הרב שמואל שמעוני לבבא בתרא דף י"א וראה גם עיוננו שם דף מ"ב.