דילוג לתוכן העיקרי

עבודה זרה | דף נ | בנן של קדושים

 

בדף נ ע"א מסופר על עובדי כוכבים שנטלו אבנים מעבודה זרה והתקינו בהן דרכים, ונחלקו חכמי ישראל אם נחשב הדבר ביטול של העבודה הזרה, ולכן מותר ללכת באותן דרכים, או שמא האיסור בעינו עומד. רבי יוחנן ביסס את עמדתו במחלוקת על 'מעשה רב':

"אמר רבי יוחנן: בנן של קדושים מהלך עליהן, ואנן נפרוש מהן?!"


אם "בנן של קדושים" מהלך על אותן אבנים, לא ייתכן שיש איסור בדבר. הגמרא ממשיכה ואומרת: "מאן ניהו בנן של קדושים? רבי מנחם ברבי סימאי", ומסבירה:

"ואמאי קרו ליה בנן של קדושים? דאפילו בצורתא דזוזא לא מיסתכל".


ויש לשאול: ומאי רבותא שלא הסתכל בצורה הטבועה במטבע?

התוספות על אתר מסבים את תשומת לבנו לדברי הגמרא במסכת מועד קטן (כה ע"ב), שכשהלך רבי מנחם ברבי סימאי לעולמו, נמעכו בדרך נס כל הצורות הטבועות במטבעות. הגמרא שם נוקטת במונח "צלמנייא", ומשמע שמדובר בצלמים, דהיינו בצורות שיש להן זיקה כלשהי לעבודה זרה. ובכן, ניתן לומר שרבי מנחם הקפיד שלא להביט בצורה שעל המטבע מתוך שהחמיר בהלכות עבודה זרה. על פי זה ברור מדוע קיבל רבי יוחנן את עמדתו בעניין אבני הרחוב: אם אפילו רבי מנחם, שהחמיר בענייני עבודה זרה, הקל בנידון, על כורחנו שאין בזה שום צד להחמיר.

פירוש אחר הציעו התוספות על פי ברייתא במסכת שבת (קמט ע"א) האוסרת לבטל את הזמן בהתבוננות בצורה שבמטבע:

"תנו רבנן: כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות – אסור לקרותו בשבת. ודיוקנא עצמה – אף בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר 'אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים' (ויקרא י"ט, ד). מאי תלמודא? אמר רבי חנין: אַל תפנו אֵ-ל מדעתכם".


נראה שההטבעה נחשבת מעשה אומנות מיוחד, אך ההתבוננות בה גורמת לביטול זמן, שהיה אפשר לנצלו לתורה ולעבודת ה'. התוספות מסבירים שאמנם מותר לאדם להתבונן בצורה שהוא מורגל בה, ואינה מצריכה ריכוז מיוחד והתבוננות ממושכת, אך רבי מנחם היה נזהר גם בזה, כדי שלא 'לפנות א-ל מדעתו' כלל וכלל. על פי הסבר זה, רבי מנחם היה צדיק גדול בכלל, ולכן ראה רבי יוחנן את דעתו גם בשאלה הפרטית שבנידוננו.

פירוש שלישי לצדיקותו המיוחדת של רבי מנחם שמעתי ממו"ר הרב אשר וייס שליט"א, על פי הירושלמי במסכת מגילה פ"א הי"א. אמנם הירושלמי שם עוסק ברבי נחום, ולא ברבי מנחם, אך השמות קרובים, ותכונת האופי המיוחסת לו שם היא התכונה הנזכרת בסוגייתנו:

"ולמה נקרא שמו 'רבינו הקדוש'? שלא הביט במילתו מימיו. ולמה נקרא נחום 'איש קודש הקדשים'? שלא הביט בצורת מטבע מימיו".


ר' אשר הסביר שרבי יהודה הנשיא לא הביט במקום המילה, ונראה שהיה פרוש לחלוטין מתאוות עריות למיניה ולגווניה, ואילו נחום "איש קודש הקדשים" לא הביט בצורת מטבע, כלומר היה פרוש לחלוטין מתאוות הממון. ולמד מכאן ר' אשר מוסר גדול: שתאוות העריות, עם כל עצמתה, איננה חזקה כתאוות הממון; ולכן המכניע את תאוות הממון ואינו מסתכל אפילו בצורת מטבע, מתעלה למדרגה הגבוהה ביותר – מדרגת קודש הקודשים.

דומה שבעולם המודרני, שתאוות הממון עולה בו על כל דמיון, יש מקום לקשור את הפירוש הראשון עם הפירוש השלישי. הממון זוכה בעולמנו למעמד חשוב ביותר, אולי החשוב ביותר: יש לעשות למען הכסף הכול, ומשהתעשרת – יכול כספך לעשות כל דבר למענך! במקרים קיצוניים הופך הממון לאלילות של ממש: אדם שמשתעבד יתר על המידה לצרכיו הכלכליים, ועסוק כל ימיו במרדף אחר העושר, חוטא, במידה זו או אחרת, בעבודה זרה! ובכן, בדורנו ניתן לומר כי הזוכה להתנער מתאוות הממון ובצע הכסף נלחם, למעשה, בעבודה זרה. ואם מתעורר ספק בשאלה כלשהי בענייני עבודה זרה, אך טבעי הדבר שנקבל את פסיקתו של אותו צדיק מקודש, המתנתק ומתנער אפילו מצורת מטבע.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)