בעל פלפול ובעל שמועות

דף יוםיומי

בבא בתרא דף קמה – בעל פלפול ובעל שמועות

סוגייתנו (קמה ע"ב) מביאה ברייתא המשווה בין שלושה טיפוסים של תלמידי חכמים – בעל הגדות, בעל פלפול ובעל שמועות – וממשילה אותם לשלושה טיפוסים של סוחרים. הגמרא חותמת בקביעה כי "הכל צריכין למרי חטיא גמרא", כלומר שהכול צריכים לבקי, בעל השמועות. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם מה שנאמר בסוף מסכת הוריות, כי "סיני" (=בקי) עדיף על "עוקר הרים" (=חריף) לראשות הישיבה. אך האחרונים (ראה באר שבע הוריות יד ע"א) הקשו על כך מן הגמרא במסכת שבת דף לא ע"א. הגמרא מביאה שם מימרה של רבא המונה את השאלות שנשאל אדם בהגיעו לבית דין של מעלה. אחת השאלות היא "פלפלת בחכמה?" – אך אין אדם נשאל אם למד בבקיאות!

נראה שהמשל המובא בסוגייתנו עשוי להיות מפתח לפתרון הסתירה. הברייתא ממשילה את בעל הפלפול ל"עתיר סלעים עתיר תקוע", דהיינו למי שיש לו מטבעות ושמן (רשב"ם), ואילו את בעל השמועות ל"עתיר משח עתיר כמס", דהיינו לבעל תבואה. המטבעות והשמן אינם תכלית לעצמם: מטבעות הם כלי להשגת נכסים אחרים, והשמן משמש להתקנת אוכל, ואינו נאכל בפני עצמו. חיטים, לעומת זאת, הן אוכל בפני עצמן; אך בדיוק משום כך רכושו של בעל החיטים מצומצם, שהרי אין הוא יכול אלא לאכול ממנו.

בפשטות, הברייתא באה לומר שהפלפול – כמו הכסף והשמן – הוא כלי להשגת השמועות (=החיטים) ולתיקונן. אך ייתכן שיש כאן רמה נוספת של השוואה. אוצר החיטים הוא קבוע וסטטי, ולכל היותר נוספות לו עוד חיטים. המפלפל, לעומת זאת, עוסק בהחלפה ובתיקון. במובן מסוים, סוחרי החיטים מאפשרים את עצם קיומם של סוחרי המטבעות והשמן, אך סוחרי המטבעות והשמן הם שמניעים את השוק כולו, ובזה מרבים גם את החיטים.

ובכן, יש להבדיל בין השאלה מי עדיף לבין השאלה ששואלים את האדם לאחר מותו. אכן, למשרות מסוימות עדיף הבקי בשמועות; סוף סוף, כשם שאדם זקוק לאוכל, כך זקוק הלומד לחומר לימוד. אך הפעולה המועדפת היא דווקא הפעולה הפלפולית, הלימודית, שהיא המניעה את עולם הלימוד ומרחיבה אותו.

הרב ברוך וינטרוב