ברכת 'שעשה ניסים' ביום העצמאות וביום ירושלים
א. הצגת השאלה.
בחנוכה מברכים קודם הדלקת הנרות ברכת "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", וכן בפורים קודם מקרא מגילה. ויש לשאול האם ברכה זו קשורה דווקא למצוות אלו, ואין מקום להעתיקה לימים אחרים ולמצוות אחרות, או שמא ברכה זו מתאימה גם לניסים אחרים ולשאר ימים בהם ה' עושה נפלאות לעמו? ואם כן האם יש לאומרה גם בימים בהם קרו לנו ניסים בדורנו זה?
בריש פרק ט' ממסכת ברכות (נ"ד, ע"א) שנינו: "הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל, אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה" (בגמרא שם נאמר שאף יחיד מברך ברכה זו על נס שארע לו או לאבותיו). נראה כי קיימות שתי ברכות מקבילות שנוסחן "שעשה ניסים לאבותינו", האחת 'בזמן הזה' והאחרת 'במקום הזה'. לפיכך יש מקום לומר כי כשם שמברכים 'שעשה לנו נס במקום הזה' בנס פרטי שנעשה בזמן הזה, כך יש לברך ברכת 'שעשה לנו נס בזמן הזה' ולא רק על ניסים שארעו לאבותינו בדורות רחוקים. כמו כן משמע מלשון הברכה, שברכה זו אינה דווקא על מצוה.
בגמרא שם נלמדת חובת ברכה זו מיתרו: "מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן: דאמר קרא 'ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל ... ' וגו'". כתב על כך המאירי: "אף על גב שיתרו לא ראה את הניסים ומקומותיהם, הואיל וראה משה שעל ידו נעשו, וישראל שנעשו להם, חביב היה בעיניו כאילו ראה המקומות". אף מכאן נלמד כי ברכה זו תלויה בשמחה שבלב ובחיבוב הנס. די בראיית אובייקט כל שהוא המזכיר את הנס: זמן, מקום או האנשים להם ארע הנס. נמצא כי אף על ניסים שבימינו יש מקום לברך ברכה זו ביום אותו קובעים להלל ולהודאה.
הנה הגמרא למדה ברכה זו מיתרו, ובמכילתא על אתר (שמות י"ח, י') נדרש: "אמר רבי פפייס: בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהרי הם שישים ריבוא בני אדם, ולא עמד אחד מהם לברך למקום, עד שבא יתרו וברך למקום". עלינו לזכור כי ישראל אמרו שירת הים, ולפי הגמרא במסכת פסחים (קי"ז, ע"א) אמרו הם גם הלל, אף על פי כן נדרשו לגנאי כיוון שלא ברכו במפורש. נמצא כי אם יש רשות לברך את הברכה, יש אף מעין חובה לברכה, שלא להיות חס ושלום כפויי טובה ולהתגנות לפני המקום.
וע"ע במסכת פסחים (קי"ח, ע"ב): "מאי דכתיב 'הללו את ה' כל גויים'? אומות העולם מאי עבידתייהו? (רש"י: לשבוחי משום ש'עלינו גבר חסדו'? הא עלן לשבוחי!) הכי קאמר: 'הללו את ה' כל גויים' אגבורות ונפלאות דעביד בהדייהו, כ"ש אנו דגבר עלינו חסדו". למדנו מכאן עד כמה חובה זו בסיסית, עד שאפילו אוה"ע נדרשים לה.
דמתרחיש ליה ניסא דכתיב 'הללו את ה' ...' וגו', וכד מטי ד ו כ ת א
דאיתרחיש להו ניסא כגון מעברות הים וכו', הרואה אותם צריך ליתן הודאה ושבח לפני המקום ... וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל, כגון חנוכה ופורים, מחייב לברוכי ברוך שעשה ניסים לאבותינו בזמן הזה". נמצאת למד כי לדעת השאילתות קיים דמיון ברור בין ברכת שעשה ניסים בזמן הזה לברכת שעשה ניסים במקום הזה, ולמעשה מדובר בברכה אחת בשתי נוסחאות התלויות בנסיבות. לפיכך, בהגיע יום שארעו בו ניסים בדורות האחרונים, יש מקום לומר את הברכה. ומכלל הדברים נשמע שהברכה לא נתקנה דווקא על המצוה.
כתב הבית יוסף אודות ברכת 'שעשה לי נס במקום' וכו' (סוף סימן רי"ח): "כתב רבנו דוד אבודרהם בשם הרא"ש מלוניל, שאין מברכים על נס, אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם, אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך".
וייושב בזה שהרי בנדון דידן אנו עוסקים בברכה זו בנוסח הזמן שלה, ולכן יש לה מקום כמו בפורים, אף על פי שאין זה נס היוצא מגדר הטבע. קל וחומר שהיא מתקבלת יפה על פי דברי המאירי דלעיל: "שנתקרבו למקרה גדול וניצלו ממנו, אף על פי שאין בו מופת, מברכים עליו".
ברם, למעשה נראה לי שיש להסתייג מאמירת הברכה בימים טובים שנתחדשו בדורנו, מספק הצורך להצמדתה למצוה המיוחדת ליום הנס. ואף על פי דאתי שפיר שניתן ואף חובה לברך גם על עצם הזמן, כנאמר לעיל, העובדה שחז"ל הצמידו אותה בחנוכה ובפורים למצוה מעוררת ספקות וחששות (יצוין שחנוכה מהוה את התקדים ההסטורי - הלכתי עליו מסתמכים בניסי הזמן הזה). לפיכך, אין נראה לי שיש מקום לאמרה ביום העצמאות וביום ירושלים, שאין בהם מצוה מתוקנת מחז"ל; אף לברך מחמת היום כמו מחמת מקום אי אפשר, שהרי הנס לא יצא מגדר הטבע.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)