דילוג לתוכן העיקרי

בענין מלאכת מחשבת

הרב אהרן ליכטנשטיין
06.02.2018
קובץ טקסט
 
מקור - חגיגה י; רש"י (ד"ה מלאכת) - "מלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתיב, ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת".
 
            מקובל לחשוב שדין מלאכת מחשבת מוסכם על הכל, אך ברש"י כריתות (יט, ד"ה מבעי) מובא שנחלקו בדין זה ר' אליעזר ור' יהושע; ולדעת ר' אליעזר אין דין מלאכת מחשבת מלבד דין מתעסק הנלמד מפס' מיוחד. [וכן דייק האגלי טל בפתיחתו.]
 
ישום הדין
 
1.  התיחסות לכוונה
 
א. ב"ק כו: - "אמר רבה היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה לענין נזקין חייב לענין ארבעה דברים פטור לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה..." כלומר בשבת ההתייחסות אינה לתוצאות אלא למעשה ולדעת המלווה מעשה זה, ובנזיקין מתיחסים לתוצאות ולאו דוקא למעשה.
 
ב.  סנהדרין סב: - "המתעסק בחלבים ובעריות חייב - שכן נהנה. המתעסק בשבת פטור- מלאכת מחשבת אסרה תורה". גם כאן רואים את ההתייחסות בשבת למעשה עם הדעת שבו ובשאר דברים לתוצאה [קצת קשה על הגמרא שנותנת סיבה לחיוב בחלבים ועריות "שכן נהנה"; כי משמע שאם לא נהנה פטור, גם אם אין דין של מלאכת מחשבת (למשל חורש בכלאים שאין בו הנאה). וכן בנזיקין יתכן שהסיבה לחיוב היא "אדם מועד לעולם", כפי שאומר הרמב"ן (ב"מ פב:) שאדם חייב באונס גמור ומסתבר שדין זה יהיה רק בנזיקין ולא בכל התורה. ואם כן, לא צריך את הטעם של מלאכת מחשבת אסרה תורה כדי לפטור בשבת?]
 
2.  התיחסות לטיב המעשה
 
א.  ביצה יג:, "...איזהו גרנן למעשר: הקישואין והדלועין משיפקסו, ושלא פקסו- משיעמיד ערמה... ואילו גבי שבת-העמדת ערמה פטור. אלא מה אית לך למימר, מלאכת מחשבת אסרה תורה..." הגמרא אינה משתמשת בדין מלאכת מחשבת כפטור של חוסר דעת כפי שראינו במקרים הקודמים אלא כדי להסביר למה פעולה זו אינה נחשבת כאחת ממלאכות שבת.
 
            בשאלה איך קבעו חז"ל את רשימת ל"ט המלאכות נחלקו הראשונים. היראים טוען שחכמים קבעו אילו מלאכות נאסרו )וכן מופיעה דעה זו בתוס' מט; ד"ה כנגד( הרמב"ם טוען (הל' שבת פי"ב הי"ח) - הכל נמסר בהלכה למשה מסיני.
 
            לפי היראים אפשר לומר שאחד השיקולים של חכמים בקביעת המלאכות האסורות היה מלאכת מחשבת, וזאת כוונת הגמרא שהעמדת ערמה אינה מלאכת מחשבת ולכן לא נאסרה ע"י חכמים בתור אחת מל"ט מלאכות.
 
            אך לרמב"ם קשה: מדין מה נאסור העמדת ערמה, הרי זה לא נמסר בהלכה למשה לסיני, ואפילו אם זה היה מלאכת מחשבת היינו מתירים?
 
            אולי אפשר לומר - העמדת ערמה היתה נאסרת מדין מעמר לולא הדין של מלאכת מחשבת. [וכן נראה מהרמב"ם (פכ"א ה"ח) שאוסר לקיטת פירות שמא יעמר, ורואים שיש קשר בין האיסורים.]
 
            אך לכו"ע ברור שמלאכת מחשבת הוא תנאי אף בהגדרת המלאכה, ליראים - בקביעה של המלאכות האסורות, ולרמב"ם - אלו פעולות נאסרו כחלק מהאב שנמסר מסיני.
 
            אונקלוס (שמות לה, לג) תרגם מלאכת מחשבת "עבידת אומנין" וכן ברש"י בביצה (יג:) הסביר מלאכת מחשבת "מלאכת אומנות". מכאן, שאף הם הבינו שמלאכת מחשבת היא סוג מסויים של מלאכה ולא רק פטור של חוסר דעת.
 
ב.  ב"ק ס., "ת"ר ליבה וליבתה הרוח אם יש בלבויו כדי ללבותה - חייב, ואם לאו-פטור. אמאי, להוי כזורה ורוח מסייעתו?... רב אשי אמר-כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת, דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור" ונראה לומר בביאור הגמרא, לא שבשבת חייבים על גרמא ובנזיקין פטור, אלא שהאיסור בזורה אינו ההפרדה עצמה אלא הכנסת התערובת למערכת שתפריד אותה. בנזיקין החיוב הוא על התוצאה - ואותה הוא רק גרם, אך בשבת - בגלל מלאכת מחשבת - ניתן לאסור גם שלב בתנאי שיוביל לתוצאה. גם כאן מלאכת מחשבת היא גורם בהגדרת האיסור.
 
3.  סוגים שונים של מלאכת מחשבת
 
            יש לדון בדין מלאכת מחשבת, האם היא תנאי נוסף למלאכה מעין רובד נוסף, או האם הוא חלק מהגדרת המלאכה - סוג המלאכה שנאסרה הוא מלאכת מחשבת.
 
            אם דין מלאכת מחשבת היה רק מתיר ולא מוסיף איסור - היה אפשר לומר שזה רובד נוסף. אך כיוון שראינו מקרים בהם מלאכת מחשבת היא הסיבה לאיסור (כגון זורה ורוח מסייעתו) לא ניתן לומר זאת, אלא נראה לומר שזה חלק מהגדרת המלאכה.
 
            יתכן ששתי ההלכות נכונות; יש מקרים שזה רובד נוסף - כגון מלאכה שאינה צריכה לגופה ודבר שאינו מתכוין, ויש מקרים שזה חלק מהגדרת המלאכה. ואכן ברש"י חילוק זה מופיע, בגמרא בביצה, הדנה בהגדרת המלאכה, מסביר רש"י מלאכת מחשבת כמלאכת אומנות; לעומת זאת בגמרא בחגיגה, הדנה במלאכה שאינה צריכה לגופה, הסביר רש"י מלאכת מחשבת כתנאי נוסף.
 
            נראה שיש לזה יסוד אף בפסוקים - יש שני ביטויים: "מלאכת מחשבת", "לחשוב מחשבות". "מלאכת מחשבת" מרמז על מחשבת כחלק מהגדרת המלאכה, ואילו ל"חשוב מחשבות" מרמז על תנאי נוסף, שאינו חלק מהמלאכה אלא מחשבות חיצוניות לה.
 
            על פי זה אפשר להבין את דיון הגמרא בזבחים (מז.), האם אדם אחד יכול לחשוב והאחר יעבור מדין מלאכת מחשבת (למשל, במקרה שאחד הצניע פחות מכשיעור ובכך הגדיר החפץ כחשוב ואחר הוציאו). אם זה תנאי נוסף יתכן שהאחד יוכל לחשוב עבור חברו, אך אם זה חלק מהגדרת המלאכה - דוקא עושה המלאכה צריך להיות בעל הדעת.
 
נפקא מינות לחקירה זו
 
1.  האם מלאכה שאינה צריכה לגופה מותר לעשותה מדאוריתא. אם מלאכת מחשבת היא חלק מהגדרת המלאכה מותר, אך אם זה תנאי נוסף יתכן שאסור (ועיין פני יהושע האומר שמדאוריתא אסור ורק פטור מקרבן).
 
            וכן ר' עקיבא אייגר (תשובות ס' ח') דן בשאלה האם מתעסק הוא מותר מדאוריתא או שרק פטור מקרבן אך אסור.
 
2.  החלקת יואב (סי' א') טוען שקטן שעשה מלאכה בשבת אין זאת מלאכת מחשבת כי אין מחשבתו מחשבה. [האבני נזר סי' רנט - ר"ס משיג עליו] טענה זו יכולה להיתקיים רק אם המחשבה היא דבר חיצוני למלאכה, שצריך כונה מיוחדת כדי להתחיב במלאכה בשבת וקטן לא יכול לחשוב מחשבת זו. אך אם המחשבה היא חלק מהגדרת טיב המלאכה הרי הקטן התכוון למלאכה זו, ובזה די כדי להפוך את הפעולה למלאכת מחשבת.
 
3.  תוס' רי"ד מחלק בין שתי רמות של שינוי א. שינוי גמור המותר לכתחילה ב. שינוי מועט - פטור אבל אסור.
 
            אפשר לומר ששינוי גמור מפקיע את האומנות במלאכה ולכן אין זה המלאכה שנאסרה בעוד שעם שינוי מועט המלאכה עדין מלאכת מחשבת ולכן נאסרה.
 
            לסיכום - יש שני רבדים במלאכת מחשבת. האחד, המגדיר את סוג המלאכה שנאסרה. דין זה יכול לשמש גם סיבה לאסור ולא רק להתיר, בעוד שהרובד השני של מלאכת מחשבת הוא תנאי נוסף כדי להתחייב בשבת, ותפקידו רק להגביל את   החיוב ולא להוסיף עליו.
 
*******************************
כל הזכויות שמורות  1996  ישיבת הר עציון
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)