דין השהיית כלי חמץ בפסח לנוי

המאמר פורסם בדף קשר #177 

א. כלים בגובה הכותל

כידוע, כלים אשר אין מכשירים אותם יש להצניעם, כמו שנפסק ב"שולחן ערוך" (סימן תנ"א, סעיף א'):

 "מצניעם בפסח במקום צנוע שאינו רגיל לילך שם, כדי שלא יבוא להשתמש בהם בפסח. וטוב לסוגרם בחדר ולהצניע המפתח".

באחרונים נחלקו בכלי חמץ הנמצאים על הקיר במקום גבוה לנוי, אם מותר להשהותם שם בפסח.

הב"ח החמיר בזה מאד, וכתב (תחילת סימן תנא):

 "וחדשים מקרוב באו לשים כלי בדיל של חמץ בבית החורף לנוי. ואומרים שאין לחוש שמא ישתמש בם, כיון שהם בגובה. וכן כלי פסח מעמידים בגובה כל ימות השנה. ואני אומר: טעות גמור הוא, דמאחר שכתב הרא"ש "וצריך לשומרם במקום שאין הרגל מצויה, שלא יטעו להשתמש בו בפסח" אם כן אין חילוק. והדין נתבאר ממה שאמרו בפרק קמא דפסחים: חמצו של גוי עושה לו מחיצה גבוהה עשר (אמות), אלמא דצריך להצניעו בחדר מיוחד ...וכאן נמי כיון דאסור להשתמש בם, אף על פי שאינו עובר עליו, צריך להצניעו בחדר מיוחד משום היכר. ואפילו שמוהו בגובה הרבה, לא פלוג רבנן. וראיה ברורה ממה שאמר רבא בפרק קמא דשבת דאין משתמשים לאור הנר ואפילו גובה עשר קומות, שאינו יכול להגיע אליו, שלא חילקו חכמים".

ונראה שאף הט"ז מסכים עמו.

ברם כל האחרונים חלקו עליו. המגן אברהם (ס"ק ב) כתב להצדיק את הנוהגים כך:

"אפשר דנהגו כן משום דאינם בני יומם, ואף אם ישתמש בהם רבו המתירים. ומכל שכן באותם שרוב תשמישן בכלי שני או בצונן כגון קנקנים, דאין לחוש. והמחמיר תבוא עליו ברכה".

ה"פרי חדש" מערער על דברי הב"ח ביתר עוז:

 "ולי נראה דאין לגזור גזירות מדעתנו, ואין לדמות הגזירות זו לזו. והנהו ראיות דאייתו - אינן, דשאני התם דגזרינן לדילמא אתו למיכל מיניה (בחמץ של גוי הנמצא בבית ישראל), דאיכא איסור כרת, וכן גזרינן שמא יטה דהוי מבעיר, אבל הכא מאחר דלכשתימצי לומר דלשתמיש בהו, מסתמא לא הוו בני יומם ונותן טעם לפגם מותר אף בפסח לדעת רוב הפוסקים, ואף לדעת האוסר לא אסור אלא מדרבנן, אפשר דלא גזרינן. ולכן יראה שאם הכלים הללו מונחים במקום גבוה שאין ידו של אדם מגעת לשם, או אפילו בטבלא נמוך העשוי לנוי שאין דרך ליקח משם כלי בשאר ימות השנה, הוי ליה כחמץ של הקדש, דאמרינן בפרק קמא דאין צריך מחיצה משום דמיבדל בדילי מיניה כולי שתא. והכי נמי אין למחות ביד הנוהגים היתר בכיוצא בזה, ומכל מקום טוב לחוש לסברת הב"ח".

נמצא שלדעתו אף כלים שאינם בגובה, כל שהם לנוי ואין רגילים להשתמש בהם במשך השנה - מותר. ועיין עוד ב"ברכי יוסף" סימן רלב, לעניין לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, שכתב את חילוקו של ה"פרי חדש" וגם הביאו.

ברם, הטעמים האחרים אינם שייכים במקרה שלנו. כיון שהבירה והוויסקי נכנסים בכלים לקיום, אין להם דין כלי שני ושלישי, אלא דין כבוש שהוא כמבושל. אלא שיש לתפוס צד זה מן העבר השני, שאם יש חשש בבקבוקים אלה, החשש הוא שישתו בהם משקה קר שוודאי אינו מפליט טעם, ולכן יש להתיר.

עוד יש להסתייג, משום שביי"ש כתבו האחרונים (עיין ברמ"א, סימן תמז סעיף ה, ובנושאי כליו) שאף באינו בן יומו אינו נותן טעם לפגם, אלא שגם טענה זו יש לדחות, משום שדווקא כאשר מבשלים בו את היי"ש הוא נותן טעם לשבח, וכמו שכתב ה"משנה ברורה" (סימר תמב, ס"ק כה) , אבל אם רק מכניסים לקיום - לא. נמצא כי יש מקום להתיר להשאיר במקומם את אותם בקבוקים המשמשים לנוי.

ב. כלי זכוכית

יש להוסיף מקום להיתר משום שהמדובר כאן הוא בכלי זכוכית. לפי ה"שולחן ערוך" (סימן תנא, סעיף כו) כלי זכוכית, אפילו אם מכניסים אותם לקיום, אינם צריכים שום הכשר, משום שאינם בולעים ודיים בשטיפה, ולפי דבריו ודאי יש להתיר במקרה שלנו. אבל לדעת הרמ"א שם כלי זכוכית בולעים, ואין מועיל להם שום הכשר. ואף ה"חיי אדם" שהקל (הובא ב"משנה ברורה" שם, ס"ק קנו), שדי בעירוי שלושה ימים, זהו דווקא בשעת דחק. ואף ב"אגרות משה" (אורח חיים, חלק א', סוף סימן קנא) שהקל אף שלא בשעת דחק ("פה נוהגים היתר בכלי זכוכית בעירוי, כשנשתמשו בהם בצונן אף בכבוש, אף שהיה חמץ גמור"), כתב שביי"ש נוהגים לאסור, ולכן קשה ביותר להסתמך כאן על דברי המחבר, אלא במקום שנוהגים מנהגי הספרדים.

ג. להלכה

נראה שאחר ששטפו היטב את הכלי, יש מקום להתיר על ידי ספק ספיקא. ספק אם כלי זכוכית בולעים, ואם תאמר שבולעים, ספק אם אסור להשהותם כיוון שעשויים לנוי (והוי ספק ספיקא המתהפך; ספק אם מותר להשתמש בכלי חמץ לנוי, ואם תמצי לומר שלא, שמא אין הם כלי חמץ, כיון שמזכוכית הם). ולכן נראה כי מדינא שרי בשטיפה והדחה היטב. אבל מאחר ובעניין כלים העשויים לנוי, ואפילו בגובה, כתבו האחרונים שמן הראוי להחמיר ("מגן אברהם", "פרי חדש", "ברכי יוסף" ו"ערוך השולחן"), ובכלי זכוכית פסק הרמ"א גס כן להחמיר, ואין כאן צורך, שאפשר להחביאם בארון החמץ, יש להחמיר.

לסיכום:

אין להשאיר בקבוקי בירה או וויסקי העשויים לנוי (בציורים וכדומה), או שבתוכם פרחים, אלא בארון עם כלי החמץ.

ויש להעיר: חיטים ושעורים לנוי הנמצאים בבתים באגרטל, אם אין יודעים בבירור שניתזו עליהם מים או שנפלו לתוך מים, מותר להשהותם בפסח בבית (בשעת הדחק, מותר מן הדין אפילו לעשות מהם קמח למצה לליל הסדר!).