בקהלם אל תחד כבודי

  • הרב יהודה עמיטל

"בקהלם אל תחד כבודי" / הרב יהודה עמיטל


לפרשת קורח*

"ויקח קֹרח בן יצהר בן קהת בן לוי - ולא הזכיר 'בן יעקב', שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר 'ובקהלם אל תחד כבודי' (בראשית מ"ט, ו). והיכן נזכר שמו על קרח? בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר 'בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל' (דבה"א ו', כב-כג)" (רש"י ט"ז, א).

שאלת רש"י נראית תמוהה: מדוע היה מצופה ששמו של יעקב ייזכר כאן, וממילא - מה הקושי בכך שאינו נזכר? יתרה מזאת: הלוא כולם יודעים שלוי הוא בנו של יעקב, ואין זה משנה האם הדבר נאמר בפירוש בפסוק או לא.

דברים דומים כותב רש"י בפירושו לפרשת ויחי:

"בסודם אל תבוא נפשי - זה מעשה זמרי, כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדינית לפני משה, ואמרו לו: זו אסורה או מותרת? אם תאמר אסורה - בת יתרו מי התירה לך? אל יזכר שמי בדבר, שנאמר 'זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני' (במדבר כ"ה, יד), ולא כתב 'בן יעקב' " (מ"ט, ו).

וגם כאן דברי רש"י תמוהים: מה עניין יעקב לתואר "נשיא בית אב לשמעוני", שהיה ראוי שייזכר שמו שם?

דומה שרש"י רומז לסתירה מהותית בין מה שמייצגים קורח וזמרי לבין מה שמייצג יעקב. הזוהר מסביר, שקורח נחלק על השבת ועל השלום. בנוסף כותב הזוהר, שיעקב מתקשר למידת תפארת מצד אחד ולמידת האמת מצד שני.

בהיסטוריה של הדורות האחרונים ניתן למצוא שתי תופעות סותרות. מצד אחד עלה הקומוניזם, הדוגל בקיומה של אחידות גמורה, ואוסר באופן מוחלט לחלוק על הקו שמשרטטת המדינה ולהציע אפשרויות אחרות. מצד שני עולה לאחרונה תפיסה הפוכה של ליברליות ופלורליזם מוחלטים: שום ערך אינו מחייב, וכל אחד רשאי לצעוד בכיוון שהתווה לעצמו. היהדות מתנגדת לעמדות קיצוניות אלו ודוגלת בשיטת ביניים: יש מקום לתפיסות שונות ומגוונות - ובלבד שהללו תתרומנה לכלל ותשתלבנה בו.

אברהם מסמל את החסד, את השפע הבלתי-פוסק. יצחק מסמל את הגבורה, את העצירה. יעקב מסמל את התפארת, שהיא הרמוניה של שני הדברים. יעקב מבטא אמנם אמת, אולם אין זו אמת חד-גונית, אלא אמת מורכבת יותר, הרמונית. בדומה לכך מבטא גם השלום הרמוניה בין שני יריבים, והשבת, שגם עליה בא קורח לחלוק, כוללת את הצדדים השונים של ששת ימי המעשה.

מחלוקת עשויה להתגלע בגלל סיבות שונות. יש מי שבא לחלוק בשם האמת: הוא סבור שיש אמת אחת, ומתקיף כל מי שמנסה ללכת בכיוון אחר. מאידך, יש מי שבא לחלוק בשם ההרמוניה. מפריע לו שישנה תזמורת מושלמת, ומישהו אחד מזייף והורס את ההרמוניה.

קרח בא לחלוק בשם האמת. הוא ראה בקדושתה של כל העדה עובדה חד-משמעית, ועל כן היה לו ברור, שלא ייתכן שאדם כלשהו יתנשא על כל העדה: טלית שכולה תכלת ודאי אינה צריכה ציצית. גם זמרי בן סלוא חלק בשם האמת: הוא לא יכל לתפוס את האפשרות המורכבת, שהמדיינית אסורה ואילו ציפורה מותרת.

יעקב לא רצה ששמו ייזכר על מחלוקתם של קורח וזמרי. הוא, שהנחיל לעם ישראל את יסוד האמת, לא רצה שיקשרו אליו דמויות אלה, שעיוותו את ערך האמת, ופירשו אותו בצורה מסולפת, כאילו מדובר באמת חד גונית, ולא באמת של מורכבות והרמוניה.

היכן אפוא ייזכר שמו? רק בדברי הימים, בנוגע ללוויים השרים ומנגנים על הדוכן בהרמוניה, יכול שמו של יעקב להיזכר. רק כאשר ישנם שילוב והרמוניה כאלו, לגיטימי לצאת כנגד חריגות וקולות צורמים.



* השיחה הועברה בסעודה השלישית של שבת פרשת קורח תשנ"ו, וסוכמה ע"י מתן גלידאי.