ב`ק טז - על אריות וכלבים

  • הרב שמואל שמעוני

בבא קמא דף טז - על אריות וכלבים

"אמר שמואל: ארי ברשות הרבים, דרס ואכל - פטור... כיון דאורחיה למידרס, הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות, דהוה ליה שן ברשות הרבים ופטור" (טז ע"ב).

דבריו של שמואל צורמים מאוד את האוזן הממוצעת של אנשים נטולי אריות: האם ניתן לדמות דריסת בהמות ואכילתן ברחוב לאכילת פירות וירקות? כלום איננו מעודדים בכך בעלי אריות לאפשר להם לסעוד את ארוחת הצהריים שלהם מבעלי חיים המהלכים ברחוב ולהיפטר מתשלום (מלבד דמי בשר זול)? הקושי מתמתן קמעה לאור האיסור להחזיק בעלי חיים שכאלו, אך עדיין נראה הפטור מתשלום תמוה.

זאת ועוד, יש לבחון את הדבר לאור יסוד הפטור של שן ורגל ברשות הרבים. הגמרא אמנם למדה פטור זה מגזרת הכתוב "וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר" (שמות כ"ב, ד), אך ראשונים ביארו, בניסוחים שונים, שיסודו בסברה. כך, למשל, כתב הרמב"ם: "הזיקה ברשות הרבים... אם בשן ורגל הזיקה כדרכה, הרי זה פטור, מפני שיש לה רשות להלך בכאן, ודרך הבהמה להלך כדרכה ולאכול ולשבר כדרך הילוכה" (הלכות נזקי ממון פ"א ה"ח). האם יש לארי רשות להלך ברשות הרבים, כאשר חלק מדרך הילוכו הוא לטרוף בעלי חיים המתהלכים בסביבתו? ואכן, למרות הכלל שהלכה כשמואל בדיני ממונות, השמיט הרמב"ם את דינו זה של שמואל; השמטה זו הולמת היטב את שיטת הרמב"ם שראינו זה עתה, ומן הסתם הוא הבין שסוגיות אחרות חלוקות על שמואל. אך דברי שמואל עצמם נותרו קשים.

המהרש"ל (ים של שלמה סימן מ"ז) עמד על קושי זה, ונאלץ לומר שטעם הפטור אמנם אינו שייך במקרה זה, אלא שלדעת שמואל, התורה לא חילקה, ופטרה באופן גורף על אכילה שאכל בעל חיים כדרכו ברשות הרבים.

לחלופין, ניתן להציע סברה אחרת לפטור שן ורגל ברשות הרבים - סברה שתוכל, בדוחק רב, להסביר את דברי שמואל. ייתכן שאכילת חיה כדרכה אינה נתפסת כמעשה נזק, כי אם כמעשה טבעי של צריכה, שתוצאתו היא אמנם נזק; ועל כך לא הטילה התורה חיוב תשלום גורף, והעניקה לבעל הפירות הגנה רק בחצרו הפרטית. לשון אחר: אין דין שפוטר מנזקי שן ורגל ברשות הרבים, כי אם דין מיוחד שמחייב עליהם ברשות הניזק. לפיכך ניתן לומר שבעלי הבהמות אינם זכאים להגנה זו ברשות הרבים, גם כאשר מדובר בנזקי שן של אריה. ועדיין הדברים קשים, ובהחלט ניתן להבין מדוע לא פסקו אותם הרמב"ם והשולחן ערוך להלכה.

ומן הראוי להביא כאן את המשך דברי המהרש"ל (סימן מ"ח): "נראה לי דאסור לגדל אדם בתוך ביתו אותם ה' חיות, אפילו לא עשו עדיין שום היזק, מאחר שדרכן לטרוף, והוא סכנת נפשות". ובקורטוב של הומור הוא מוסיף: "ונראה לי דאפילו קשור בשלשלת של ברזל, כגון ארי בגוהרקי שלו, אסור להשהותם, דאין אפטרופוס לאריות".

ברוך ה', אריות אינם רווחים ברחובותינו, אך אינני יכול לסיים את דבריי מבלי לעורר תמיהה על המנהג הרווח להחזיק כלבים מזיקים. כיצד זה מאפשרת החברה להחזיק בעלי חיים אשר גרמו פעמים כה רבות נזקי גוף קשים ביותר לעוברי אורח תמימים?! ואף אם סומכים על דברי בעל הכלב שכלבו אינו נושך - כלום אין די בכך שבנביחותיו מטיל הכלב אימה, עד כדי כך שבני אדם נרתעים ממעבר באזור מסוים מחמת הכלבים המצויים שם? המהרש"ל תמה על דברי שמואל: "אם כן לא יהיה רשות לחבירו להניח בהמתו לילך ברשות הרבים מפני ארי של זה!". ואף אנו נענה אבתריה: אם כן, לא יהיה רשות לחברו להניח ילדו לילך ברשות הרבים מפני כלב של זה!