בבא קמא | דף יב | עבדים כקרקעות

במסגרת העיסוק בעניין גביית חוב מעבדים דנה הגמרא בסוגייתנו בשאלה מה מידת ההשוואה שבין עבדים לקרקעות.

על פי הלישנא הראשונה, רב איקא בריה דרב אמי אומר כי המחלוקת אם אפשר לקנות מיטלטלין אגב קניין עבד אינה תלויה בשאלה אם עבדים כקרקעות לעניין גבייתם במסגרת חוב: ייתכן שלכולי עלמא עבדים כקרקעות, ובכל זאת לא ייקנו מיטלטלין אגבם, מכיוון שאין הם דומים ל"עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה" (דברי הימים ב כג, ג), שמהן נלמד קניין אגב. חילוק זה של רב איקא מבוסס על ההנחה שלקרקעות יש שני מאפיינים, ורק אחד מהם קיים גם בעבדים, ובניסוחה של הגמרא: עבדים הם "מקרקעי דניידי".

מה הם שני מאפייניה של קרקע? ראשית, קרקע מהווה תשתית ובסיס נייח: על קרקע אפשר, למשל, לבנות ולנטוע, והבניין והנטיעה מתחברים אליה ונעשים חלק ממנה. שנית, קרקע היא ייחודית: בעוד במיטלטלין ייתכנו שני חפצים זהים לחלוטין, כל קרקע עומדת לעצמה, שכן המיקום שלה הוא חלק מהגדרתה.

עבדים – "מקרקעי דניידי" – דומים לקרקע רק במאפיין השני: לכל עבד יש אישיות משלו, ועל כן כל עבד (ככל אדם) הוא ייחודי. אך הם אינם דומים לקרקע בהיבט הראשון: בניגוד לקרקע הנייחת, שהיא בסיס למה שעליה, העבד נייד ונפרד מן החפצים שעליו.

מעתה נוכל להבין מדוע עבדים דומים לקרקע לעניין גבייה אך לא לעניין קניין אגב. חובות נגבים דווקא מקרקעות, משום שלקרקעות יש 'קול' – בעלות על קרקע היא משמעותית, והקרקע נקראת על שם בעליה, ולכן הלקוחות יודעים למי הייתה הקרקע שייכת ואם יש לו חובות, ואם החליטו לקנות בכל זאת – אפשר לגבותה מהם. תופעת ה'קול' שיש לקרקעות – השיוך שלהן לבעליהן – נובעת מייחודיותן (בניגוד לחפץ מיטלטל, שלגביו אי אפשר לקבוע בוודאות, לאחר שנמכר, כי אכן זהו החפץ שהיה שייך לפלוני ולא חפץ אחר זהה לו). מבחינה זו דומים עבדים לקרקעות, ועל כן גם דינם דומה לשל קרקע לעניין הגבייה מהם.

קניין אגב, לעומת זאת, מבוסס על צירוף קניין מיטלטלין לקניין קרקע כדי שמעשה הקניין הנעשה בקרקע יקנה אף אותם. אפשרות זו שייכת דווקא בקרקע, שמעצם טיבהּ מצטרפים אליה חפצים נוספים, היכולים להתחבר אליה ולהיעשות חלק ממנה. בעבדים מאפיין זה אינו קיים, ועל כן אי אפשר לקנות מיטלטלין אגבם (להרחבה על אופיו של קניין אגב ראו בעיונו של הרב אביהוד שורץ למסכת קידושין דף כ"ו).