בבא קמא | דף כה | קרן ברשות הניזק

במשנה המתחילה בסוף דף כד ע"ב נחלקו חכמים ורבי טרפון אם על נזקי קרן ברשות הניזק יש לשלם נזק שלם או רק חצי נזק. בתחילה רצה רבי טרפון ללמוד שיש לשלם נזק שלם בקל וחומר מקרן ברשות הרבים, אך חכמים דחו זאת בטענה "דיו לבא מן הדין להיות כנדון": קרן ברשות הרבים אינה משלמת אלא חצי נזק, ולכן אי אפשר ללמוד מכאן שברשות הניזק תתחייב בנזק שלם. בתגובה מציע רבי טרפון קל וחומר חדש – מרגל ברשות הניזק: רשות הרבים קלה מרשות היחיד, שהרי רגל פטורה בה, ומכל מקום החמירו בה בקרן, וקל וחומר שנחמיר בקרן ברשות הניזק, שהחמירו בה ברגל. ברם חכמים דחו גם קל וחומר זה משום 'דיו': סוף סוף חומרתה של קרן מרגל נלמדת מכך שקרן מתחייבת ברשות הרבים בחצי נזק, ואם כן, אי אפשר ללמוד ממנה כי קרן ברשות הניזק תתחייב במלוא הנזק.

טענתם השנייה של חכמים נראית מוקשה. הכלל שדיו לבא מן הדין להיות כנידון נראה נכון דווקא כאשר מקור הלימוד הוא המוגבל, שהרי אי אפשר ללמוד חומרה רחבה יותר ממנו עצמו. אבל במקרה שלפנינו החיוב שבמקור הוא חיוב מושלם – רגל ברשות הניזק חייבת נזק שלם, וחיוב חצי נזק של קרן ברשות הרבים לא בא אלא ללמדנו שהקרן חמורה מן הרגל, ולכאורה אין בכך כדי להגביל אותנו בבואנו לדון בחיוב ברשות הניזק.

דומה אפוא שהמחלוקת נעוצה בהבנת יסוד החיוב ברשות הניזק. לדעת רבי טרפון, החיוב נובע מהימצאות בהמתו של המזיק ברשות הניזק, ואין משמעות לאופן הנזק, ולפיכך הוא לומד מחיובה של רגל ברשות הניזק על חיובה של קרן. חכמים, לעומתו, סבורים כי בדומה לנזק ברשות הרבים, גם נזק ברשות הניזק אינו מחייב אלא מצד עצם ההיזק. על כן אי אפשר ללמוד מחיובה של רגל בנזק שלם שגם קרן תתחייב כך. לכל היותר אפשר ללמוד שאם רגל, שהיא מחייב חלש יותר, חייבת, תתחייב גם קרן מקל וחומר. אך מאחר שגדרי החיוב אינם תלויים ברשות כי אם באופן הנזק, אין לנו ללמוד קרן אלא מקרן, וממילא ניתקל בבעיית ה'דיו': מאחר שלא מצינו שקרן תמה משלמת יותר מחצי נזק, אי אפשר לחייבה נזק שלם ברשות הניזק.