בבא קמא | דף לח | נזקי גויים

בדף לז ע"ב שנינו:

"שור של ישראל שנגח לשור של כנעני – פטור; ושל כנעני שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד – משלם נזק שלם".

הגמרא בסוגייתנו מתקשה באסימטרייה הזאת: האם גויים בכלל "רעהו" או שאינם בכלל הזה? לפיכך פונה הסוגיה לשני מקורות אחרים, הנראים לכאורה שונים בתכלית.

רבי יוחנן לומד את הדין האמור במשנה מן הפסוק "הופיע מהר פארן" – "מפארן הופיע ממונם לישראל", ומפרש רש"י: "כשסיבב והחזיר התורה על כל האומות ולא קיבלוה", כלומר הסירוב להשתייך לתורה ולתרי"ג מצוות הוא שפוגע בזכויותיהם הממוניות של הגויים.

רבי אבהו מביא מקור אחר: "'עמד וַיְמֹדֶד ארץ ראה וַיַּתֵּר גוים' – ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח; כיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל". מדברי רבי אבהו עולה גישה אחרת. לשיטתו, התורה היא קומה גבוהה יותר, שניתנה לבני ישראל, ואי־השתייכות אליה אינה אמורה לפגוע בזכויות הבסיסיות של אנשים אחרים; אך שבע מצוות בני נח הן רף אנושי בסיסי המצופה מכל אדם, ומי שאינו עומד בו מאבד מזכויותיו הבסיסיות. בפשטות, גישה זו מסתברת יותר, ועל כן נראה לאמץ את הפירוש שהציע הפני יהושע על אתר, שלפיו גם דבריו של רבי יוחנן מתייחסים בעצם לשבע מצוות בני נח, וכפי שמספרת הגמרא בעבודה זרה (ב ע"ב), שלעתיד לבוא יאמרו הגויים שאין לבוא אליהם בטענות על כך שלא קיבלו את התורה, שכן הקב"ה לא כפה אותה עליהם כשם שכפאה על ישראל, ותשובתם תהיה שגם את שבע המצוות הבסיסיות שנצטוו בהן לא קיימו.

לאור זאת מסתבר לסייג את הדין לגויים שאכן אינם מקפידים בשבע מצוות בני נח, ועל כן מדרגתם כאדם פגומה. ומה דינם של גויים המקפידים על שבע מצוות בני נח? דבר זה תלוי בשאלה שהעלתה הגמרא מבלי להשיב עליה באופן מפורש: האם גויים בכלל "רעהו"? ונראה שנחלקו הראשונים בדבר זה.

רבנו פרץ כותב בתוספותיו: "עו"ג כיון דהדיוט הוא [= ולא הקדש] מיקרי הוא שפיר 'רעהו'". לפי זה מסתבר שדין גוי השומר שבע מצוות כדין יהודי לעניין נזיקין. [אומנם רבנו פרץ מתלבט אם הקולא של חצי נזק בשור תם היא דין נקודתי בישראל, או שמא הוא נאמר גם בגויים, ודין המשנה – שגוי משלם נזק שלם גם על נזקים שהסב שורו התם לממון של ישראל – הוא חלק מהקנס שהוטל עליהם. יש לציין שהאפשרות הראשונה מובנת רק לפי הדעה שפלגא נזקא ממונא, ועל כן מצד הדין צריך היה לשלם נזק שלם, אלא שרחמנא חס עליה].

לעומת זאת, מהמאירי משמע שגויים אינם בכלל "רעהו":

"שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור מדין 'רעהו', ושל נכרי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם... ולפי מה שנאמר בגמרא דוקא בעממים שאינם גדורים בדרכי דתות ונימוסים... הא כל ששבע מצות בידם דינם אצלנו כדיננו אצלם, ואין נושאין פנים בדין לעצמנו, ומעתה אין צריך לומר שכן באומות הגדורות בדרכי דתות ונימוסים".

ותֵמַהּ גדול הוא: נמצא שלאחר נִטרול השיקול של הפקעת ממונם הדין הבסיסי הוא שאין חיוב בנזקים שהסב ממונו של יהודי לממונו של גוי ולהפך. וצריך עיון.

[להרחבה: הרמב"ם ניתח את משנתנו בצורה מעניינת, השונה לכאורה מזו שבה ניתחה אותה הגמרא (ויש שתלו את שיטתו בדעה המופיעה בירושלמי); ראה דבריו בפירוש המשנה על אתר במהדורת הרב קאפח ובהלכות נזקי ממון ח, ה.]