ב`ק מב - ירושת כופר

  • הרב אביהוד שורץ

בבא קמא דף מב - ירושת כופר / אודי שוורץ

הגמרא (מב ע"ב) מביאה את חידושו של רבי עקיבא: "מה איש נזקיו ליורשיו, אף אשה נזקיה ליורשיה". הסוגיה דנה מה התרחיש המדויק שעליו מדבר רבי עקיבא, ובסופו של דבר היא מסיקה שדבריו מוסבים על אישה גרושה.

עיוננו יתמקד בשאלה מעניינת בדיני כופר העולה מסוגייתנו. הגמרא קובעת כי כופר "אין משתלם אלא לאחר מיתה", כלומר: החיוב לשלם כופר נוצר אך ורק לאחר מיתתו של הניזק. קביעה זו שימשה בסיס לדיון יסודי באחרונים: מיהו הנמען של תשלומי הכופר. ההבנה הפשוטה היא, שתשלומי כופר מופנים כלפי היורשים, ולא כלפי הניזק עצמו, שכבר הלך לעולמו, וכפי שכתב, למשל, המנחת חינוך (מצוה נא ס"ק יז): "דהתחלת החיוב שחייבה התורה הוא ליורשים".

ואולם, כמה אחרונים לא קיבלו הבנה זו. וכך מסביר החזון איש (בבא קמא, סימן ט"ו ס"ק לו, ד"ה ולדבריהם): "דסוף סוף היורשים יורשים מכוח המת, ולא מסתבר דהתחלת החוב אינו למת אלא ליורשים". החזון איש דוחה בפירוש את סברת המנחת חינוך, וגורס כי חיוב הכופר מופנה ביסודו כלפי הניזק-הנרצח, ומכוחו הוא עובר ליורשיו. בדרך זו מבאר החזון איש את שאלתה של סוגייתנו מיהו היורש של האישה. ירושה, מסביר החזון איש, היא העברת ממון מן הנפטר לאדם אחר; ואם החיוב מופנה מלכתחילה כלפי קרובי הנרצח - אין מדובר בירושה! החזון איש למד, אם כן, מן העובדה שהסוגיה מזכירה בפירוש שאלות שונות בדיני ירושה, כי הממון אכן מיועד לנרצח, ורק מכוחו הוא עובר לקרוביו.

נפקא מינה מעניינת למחלוקת זו היא דינו של אדם שנהרג על ידי שור והניח אחריו בעלי חוב. החזון איש אומר, שמאחר שתשלומי הכופר מופנים ביסודם כלפי הניזק-הנרצח, רשאי בעל חובו לגבותם, עוד לפני היורשים. ואכן, המנחת חינוך חולק בפירוש על מסקנה זו, ומסביר שמאחר שהתשלומים מופנים מלכתחילה לקרובי הנרצח, אין בעל חובו יכול לגבות מהם.

מחלוקת אחרונים זו עשויה להיות מקבילה לספק היסודי שמעלה הגמרא בדף מ ביחס לאופיו של כופר: האם תשלומי כופר הם תשלומי ממון או תשלומי כפרה. אם אלו תשלומי ממון, מסתבר שעיקרם בפיצוי על הנזק: בדיוק כשם שמי שניזוק באבר אחד זכאי לפיצוי, כך זכאי לפיצוי אדם שאיבד ח"ו את כל גופו. הבנה זו הולמת יותר את תפיסתו של החזון איש, שחיוב הכופר מופנה כלפי הניזק, שהוא למעשה 'המפסיד'. ברם, אם נבין שכופר נועד (כשמו) לכפר על בעל השור המזיק, אכן אין הכרח לקשור אותו לנזק הממוני שנגרם לנרצח, והדבר מתאים יותר לגישת המנחת חינוך, שהחיוב אכן מופנה מלכתחילה כלפי היורשים. אף שהסבר זה אינו תקף למסקנת הסוגיה בדף מ - לפיה מודים הכול שכופרא כפרה - יש בו כדי לשפוך אור על ההבנה העקרונית של תשלומי כופר.