דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף נ | בור להבלו

סוגייתנו מביאה מחלוקת יסודית בין רב ושמואל ביחס לאופן גרימת הנזק שעליו חייבה התורה בנזקי בור. לדעת רב הגורם המזיק הוא ההבל, דהיינו אוויר הבור, בעוד שמואל סבור כי הנזק מורכב הן מאוויר הבור הן מהחבטה בקרקעו. לכאורה זוהי מחלוקת במציאות, אך מן הדיון בגמרא ובראשונים עולה שהיא טומנת בחובה גם שאלות הלכתיות עקרוניות.

החיוב על ההבל מקובל הן על רב הן על שמואל. אפשר שהבל אכן מסוגל להזיק, אך האם אפשר לראותו כגורם הנזק היחיד בבור? כיצד אפשר להתעלם, לדעת רב, מן הנזק שגרמה החבטה? ויתרה מזאת, אם מצאנו שנתרסקו רגלי הבהמה – האם נאמר שההבל הוא שגרם לכך?!

שאלות אלו הטרידו את הגמרא עצמה. הגמרא מסבירה שלדעת רב אין אפשרות לחייב על הנזק שבחבטה, משום שהחבטה היא ב"קרקע עולם", ולמזיק אין אחריות לכך. אך גם אם נקבל עמדה זו, לא ברור שאפשר להסיט את מוקד החיוב להבל כאשר ברור שהקרקע היא זו שהזיקה. וכך אכן תמה רבנו פרץ בתוספותיו על אתר:

"ואם תאמר: מה סברא היא זו, דדבר הנראה לעיניים הוא שמת מחמת חבט שנשברה מפרקתו".

ממורנו הרב ליכטנשטיין זצ"ל שמעתי שאפשר לתרץ קושיה זו לאור סוגיה שונה לחלוטין במסכת בבא מציעא (דף ל"ו). הגמרא שם עוסקת בשומר שהתרשל בשמירתו, וכתוצאה מכך ברחה הבהמה לאגם, ושם מתה. השומר טוען כי אמנם התרשל בשמירתו, אך הבהמה מתה מוות טבעי, שאיננו קשור לרשלנותו; ואילו בעל הבהמה טוען כי אפשר שהמוות לא היה טבעי אלא תוצאה של השהייה באגם, ובלשון אותה סוגיה – "הבלא דאגמא קטלא". ובכן, לפנינו סוגיה נוספת העוסקת בהבל שגורם נזק, אך מה הקשר בינה ובין סוגייתנו? הרב ליכטנשטיין הסביר שכוחו המזיק של ההבל אינו אלא גורם הגורר אחריו את החיוב הממוני. האפשרות שההבל הוא זה שהרג את הבהמה אכן רחוקה למדי, ואף על פי כן יש להכיר בקיומה, וכיוון שאפשרות זו אכן קיימת, אפשר לגלגל את החיוב כולו על השומר, ובסוגייתנו – על חופר הבור.

גם רב יודע, אם כן, שהבהמה נפגעה מן החבטה בקרקע; אך לדעתו, כאמור, אי אפשר לחייב על חבטה זו, משום שהיא הייתה בקרקע עולם. עם זאת, מאחר שחופר הבור יצר תקלה משמעותית (הבל העלול לגרום לנזק), אפשר לגלגל עליו גם את החיוב על החבטה בקרקע.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)