בבא קמא | דף עו | שחיטה ראויה

הגמרא בסוגייתנו מתלבטת כיצד תיתכן מציאות של שחיטה המחייבת בתשלומי ארבעה וחמישה בקודשים לפי שיטת רבי שמעון, שרק שחיטה ראויה נחשבת שחיטה. התשובה הראשונה שמביאה הגמרא היא תשובתו של רבי יוחנן, שהגנב שחט את הקורבן לשם הבעלים, והרי זו שחיטה ראויה, אלא שהדם נשפך קודם הזריקה, ולכן הקורבן נפסל והגנב נותר חייב לבעלים.

על תשובה זו מקשה רבי אלעזר: סוף סוף לא השחיטה מתרת כי אם הזריקה, ואם נשפך הדם קודם הזריקה – כיצד אפשר להגדיר את השחיטה כשחיטה ראויה? הגמרא מעירה כי אישתמיטתיה מרבי אלעזר שלדעת רבי שמעון "כל העומד לזרוק כזרוק דמי", ומאחר שבעת השחיטה עמד הדם להיזרק, אפשר להגדירה שחיטה ראויה. הגמרא מוכיחה שזוהי שיטת רבי שמעון מכך שנותר מקבל טומאת אוכלין, לדעת רבי שמעון, רק אם הייתה לבשר שעת היתר – ושעת היתר זו היא מייד עם השחיטה, אם הדם אכן עמד להיזרק.

התוספות (ד"ה כל) ציינו לדברי רבי אושעיא במסכת חולין (פ ע"א) שלדעת רבי שמעון אין השחיטה מוגדרת שחיטה ראויה עד זריקת הדם בפועל. מהמשך דברי התוספות עולה שקביעה זו אינה סותרת בהכרח את הגישה שכל העומד לזרוק כזרוק דמי, אך הם אינם מסבירים כיצד אפשר לחלק בין הבשר, הנחשב מותר מייד כאשר הדם עומד ליזרק, ובין השחיטה, שאינה מוגדרת ראויה, לדברי רבי אושעיא, עד הזריקה בפועל.

כדי להסביר זאת עלינו לזכור כי בפועל אין הבשר מותר למזבח ולכוהנים אלא לאחר שנזרק הדם בפועל. מה, אם כן, עשתה השחיטה? השחיטה מוציאה את הבהמה מחזקת יחידה אורגנית אחת, ומייעדת כל אחד ממרכיביה למי שזכאי בו: האימורים – למזבח, הבשר – לכוהנים וכו'. אם כן, לאחר השחיטה הבשר נחשב מיועד לכוהנים, אך מבחינת תהליך ההקרבה אסור עדיין להקטירו על גבי המזבח ולאוכלו עד לזריקה. אם כן, מצד הבשר נחשב הדם כזרוק – הבשר מיועד לכוהנים, ושֵׁם טומאת אוכלין יכול לחול עליו. אולם כל עוד לא נזרק הדם, לא הותרה אכילת הבשר בפועל, ועל כן סבור רבי אושעיא שתפקידה של השחיטה כפעולה המתירה את האכילה לא נסתיים.

על פי דברי התוספות נוכל אולי להציע כי בניגוד לעמדת סוגייתנו, לא אישתמיטתיה מרבי אלעזר דעת רבי שמעון שכל העומד לזרוק כזרוק דמי, אלא שרבי אלעזר – כמו רבי אושעיא – סבור כי כל עוד הבשר לא הותר בפועל לא סיימה השחיטה את תפקידה, ואין היא נחשבת ראויה. לפיכך, אם הדם לא נזרק אי אפשר לחייב את שוחט הקודשים בארבעה וחמישה, על אף שהדם כזרוק דמי, כלומר אף על פי שהבשר כבר יועד לכוהנים.