בבא קמא | דף צב | תשלומי חבלה ותשלומי נזיקין

בשני עיוני הפתיחה למסכת (לדף ב' ולדף ג') עסקנו באיסור להזיק. בעיוננו היום נשוב להיבט מסוים של איסור זה ונתמקד ביחס שבינו ובין האיסור לחבול בזולת.

המשנה בדף צ"ב מבחינה בין אדם שהורה לחברו לחבול בו ובין אדם שהורה לחברו להזיקו: החובל חייב אפילו הנחבל אמר לו "על מנת לפטור", ואילו המזיק פטור, שהרי הניזק פטר אותו בפירוש מתשלומים. מה יסוד החילוק בין חבלה לנזק?

מהרב מיכאל רוזנצווייג שליט"א שמעתי שתשלומי נזק ותשלומי חבלה משקפים למעשה שתי תפיסות יסוד שונות בהבנת היחס שבין התשלום ובין האיסור בנזיקין:

א. התורה אוסרת להזיק, וחובת התשלום נובעת מן האיסור הזה.

ב. התורה מחייבת את המזיק לשלם, אלא שלחיוב התשלומים נלווה גם איסור.

כאמור, שתי תפיסות אלה משקפות את ההבדל בין נזק לחבלה. החובל בחברו עובר על איסור תורה, שנלמד מן הפסוק "ארבעים יכנו לא יֹסיף" (דברים כה, ג), ובעקבות האיסור מחייבת אותו התורה לשלם. בנזק, לעומת זאת, החיוב הוא ביסודו חיוב תשלומים, אלא שלדעת כמה ראשונים נלווה אליו גם איסור כלשהו (בעיון לדף ב' נזכרו דעות שונות בדבר זהותו של איסור זה).

נפקא מינה אפשרית בין שתי התפיסות האלה נוגעת להצעתם של כמה אחרונים כי המזיק את חברו פסול לעדות, שהרי עבר על איסור תורה. על פי החילוק הנ"ל נראה שיש מקום להבחין בעניין זה בין חובל ומזיק: החובל בחברו עבר על איסור גמור, ולכן הוא פסול לעדות, ואילו המזיק את חברו פגע בו פגיעה ממונית, ואף אם נלווה אליה איסור, חיובו כלפי הניזק הוא ביסודו של דבר חיוב ממוני, שאינו פוסל בהכרח לעדות.

חקירה זו תסביר גם את משנתנו. המזיק את חברו פוגע בו פגיעה ממונית, ואם הלז מחל על הפגיעה – מחילתו תקפה. החובל בחברו, לעומת זאת, עובר על איסור, ומסתבר שאיסור זה קיים גם אם הנחבל מחל על החבלה; ואם יש איסור – יש גם חיוב תשלומים.

לפי הבנה זו נוכל לבאר גם את הדין הראשון במשנתנו: "אף על פי שהוא נותן לו, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו". המשנה קובעת שהחובל חייב לבקש מהנחבל שימחל לו, וזו חובה שלא מצאנו בששת הפרקים הראשונים של המסכת, שעסקו בדיני נזיקין. וכן כתב הרמב"ם (חובל ומזיק ה, ט):

"אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו, שהמזיק ממון חבירו, כיון ששלם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו; אבל חובל בחבירו, אף על פי שנתן לו חמשה דברים, אין מתכפר לו, ואפילו הקריב כל אילי נביות אין מתכפר לו ולא נמחל עונו, עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו".

הרמב"ם קובע בפירוש שבקשת המחילה נחוצה דווקא בחבלה. על פי דרכנו ההבדל ברור: המזיק את חברו פגע בו פגיעה ממונית, וכששילם על פגיעה זו – התיק נסגר. לעומת זאת, החובל בחברו עבר על איסור, וכדי לכפר על האיסור עליו לבקש מחילה, ללא קשר לחובת התשלומים.