ב`ק צב - תשלומי חבלה ותשלומי נזיקין

  • הרב אביהוד שורץ

בבא קמא דף צב - תשלומי חבלה ותשלומי נזיקין / אודי שוורץ

בשני עיוני הפתיחה למסכת (דף יומיומי לדף ב ולדף ג) עסקנו באיסור להזיק. בעיוננו היום נשוב להיבט מסוים באיסור זה, ונתמקד ביחס שבינו ובין האיסור לחבול בזולת.

המשנה בדף צב מבחינה בין אדם שהורה לחברו לחבול בו ובין אדם שהורה לחברו להזיקו: החובל חייב אפילו אמר לו הנחבל "על מנת לפטור"; ואילו המזיק פטור, שהרי הניזק פטר אותו בפירוש מתשלומים. מה יסוד החילוק בין חבלה לנזק?

מהרב מיכאל רוזנצווייג שליט"א שמעתי, שתשלומי נזק ותשלומי חבלה משקפים למעשה שתי תפיסות יסוד שונות בהבנת היחס שבין התשלום ובין האיסור בנזיקין:

- תפיסה א: התורה אוסרת להזיק, וחובת התשלום נובעת מן האיסור הזה.

- תפיסה ב: התורה מחייבת את המזיק לשלם, אלא שלחיוב התשלומים נלווה גם איסור.

שתי תפיסות אלה משקפות, כאמור, את ההבדל בין נזק לחבלה. החובל בחברו עובר על איסור תורה, שנלמד מן הפסוק "ארבעים יכנו לא יֹסיף" (דברים כ"ה, ג), ובעקבות האיסור מחייבת אותו התורה לשלם. בנזק, לעומת זאת, החיוב הוא ביסודו חיוב תשלומים, אלא שלדעת כמה ראשונים נלווה אליו גם איסור כלשהו (בעיון לדף ב נזכרו דעות שונות בדבר זהותו של איסור זה).

נפקא מינה אפשרית בין שתי תפיסות אלה נוגעת להצעתם של כמה אחרונים כי המזיק את חברו פסול לעדות, שהרי עבר על איסור תורה. על פי החילוק הנ"ל, נראה שיש מקום להבחין בעניין זה בין חובל ומזיק. החובל בחברו עבר על איסור גמור, ולכן הוא פסול לעדות. המזיק את חברו, לעומת זאת, פגע בו פגיעה ממונית, ואף אם נלווה אליה איסור, מכל מקום חיובו כלפי הניזק הוא ביסודו של דבר חיוב ממוני, ואין הוא פוסל בהכרח לעדות.

חקירה זו תסביר גם את משנתנו. המזיק את חברו פוגע בו פגיעה ממונית, ואם מחל הלז על הפגיעה - מחילתו תקפה. החובל בחברו, לעומת זאת, עובר על איסור, ומסתבר שאיסור זה קיים גם אם מחל הנחבל על החבלה; ואם יש איסור - יש גם חיוב תשלומים.

לפי הבנה זו נוכל לבאר גם את הדין הראשון במשנתנו: "אף על פי שהוא נותן לו, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו". המשנה קובעת שהחובל חייב לבקש מהנחבל שימחל לו, וזו חובה שלא מצאנו בששת הפרקים הראשונים של המסכת, שעסקו בדיני נזיקין. וכן כתב הרמב"ם (הלכות חובל ומזיק פ"ה ה"ט):

"אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו, שהמזיק ממון חבירו, כיון ששלם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו; אבל חובל בחבירו, אף על פי שנתן לו חמשה דברים, אין מתכפר לו, ואפילו הקריב כל אילי נביות אין מתכפר לו ולא נמחל עונו, עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו".

הרמב"ם קובע בפירוש שבקשת המחילה נחוצה דווקא בחבלה. על פי דרכנו ההבדל ברור: המזיק את חברו פגע בו פגיעה ממונית, וכששילם על פגיעה זו - התיק נסגר; החובל בחברו עבר על איסור, וכדי לכפר על האיסור עליו לבקש מחילה, ללא קשר לחובת התשלומים.