בבא קמא | דף צח | קטן שהזיק וקטן שחבל

בשבוע שעבר סיימנו את פרק החובל, אך בעקבות הערה מעניינת של רש"י בדף דהיום נשוב לענייני אותו פרק ולשאלה יסודית ביחס לאופיים של תשלומי חבלה.

סוגייתנו עוסקת בנזקי גרמי, ובכלל זה מזכירה את דין השורף שטרותיו של חברו. הגמרא מספרת שרב אשי שרף שטר, ורפרם חייבו לשלם לבעל השטר את הממון שהפסיד, ולא רק את דמי הנייר. רש"י על אתר התקשה בבעיה הנראית צדדית: כיצד ייתכן שרב אשי – מגדולי האמוראים, חותם התלמוד – עסוק היה בשרֵפת שטרות של אחרים?!

רש"י מצא פתרון מעניין לשאלתו: רב אשי "שרף שטר חבירו בילדותו", כלומר היה זה מעשה נערות שעשה רב אשי בקטנותו.

האור זרוע (ג, ח) ציין שדברי רש"י סותרים לכאורה משנה מפורשת לעיל (פז ע"א):

"חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה – החובל בהן חייב, והם שחבלו באחרים פטורין.            
העבד והאשה פגיעתן רעה – החובל בהם חייב, והם שחבלו באחרים פטורין, אבל משלמין לאחר זמן: נתגרשה האשה, נשתחרר העבד – חייבין לשלם".

מן המשנה עולה שיש להבחין בין אישה, שאומנם פטורה מתשלומי חבלה בהיותה נשואה, אך חייבת לשלם אם תתגרש, ובין קטן, שאינו חייב לשלם אפילו כשיגדל. לפום ריהטא יש כאן סתירה: לדעת רש"י קטן שהזיק והגדיל חייב לשלם, ואילו מהמשנה עולה בפירוש שאין הוא חייב לשלם! ואכן האור זרוע טען שהסוגיות חלוקות בעניין זה.

ברם הגרי"ד סולובייצ'יק טען שיש לחלק בין הסוגיות. רש"י בסוגייתנו מתייחס לנזקים שנגרמו לממון. בתחום זה החיוב נובע מהפסדו של הניזק, ומאחר שההפסד שריר וקיים גם לאחר שהילד גדל, אין סיבה שייפטר ממנו. המשנה לעיל, לעומת זאת, עוסקת בחובל. יסוד החיוב על חבלה איננו בתוצאה – שאותה לעולם לא יוכל החובל להשיב – כי אם ברשעותו של החובל. את הקטן, שאינו בן דעת, אי אפשר להאשים ברשעות, ועל כן אי אפשר לחייבו גם לאחר זמן, הגם שהחבלה ממשיכה לצער את הנחבל גם כשהילד כבר גדל ועמד על דעתו.

חילוק זה של הגרי"ד קשור ליסוד מהותי יותר בתשלומי הנזק של החובל – היותם תשלומי קנס ולא תשלומי ממון (כמפורש ברמב"ם הלכות חובל ומזיק ה, ו–ז; וראה בעיוננו לדף פ"ה). מקובל להסביר שתשלומי ממון הם פיצוי, ואילו תשלומי קנס – ענישה. על נזק לממון דרוש פיצוי, ופיצוי זה נחוץ גם לאחר שהגדיל הקטן. בחבלה באדם, לעומת זאת, אין מקום לפיצוי ממוני, שכן את תוצאת החבלה – הפגיעה בצלם אלוהים שבאדם – אי אפשר להשיב בתשלום ממוני כלשהו; אבל ההלכה מענישה את החובל וקונסת אותו. ומאחר שקטן אינו בר עונשין, הריהו פטור לגמרי.