דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף קב | שליח ששינה וזכותו ברווח

הגמרא בסוגייתנו מביאה מחלוקת תנאים בדין שליח שקנה דבר שונה ממה שביקש המשלח, ובסופו של דבר התברר שההחלטה הייתה רווחית. לפי ברייתא אחת, הרווח כולו לשליח, כשם שאם ההחלטה הייתה מביאה להפסד, היה כל ההפסד שלו. הגמרא מייחסת את הברייתא הזאת לרבי מאיר, דאמר שינוי קונה. לפי הברייתא השנייה, יש לחלק בין הפסד, שאותו אכן סופג השליח במלואו, ובין רווח, שהשליח חולק בו עם בעל הבית. את הברייתא הזאת מייחסת הגמרא לרבי יהודה, דאמר שינוי אינו קונה.

הראשונים נחלקו באיזה שליח עסקינן. לדעת רש"י והתוספות, מדובר דווקא בשליח העושה שותפות עסקית עם בעל הבית: בעל הבית נותן את הכסף, השליח עובד, ושניהם חולקים ברווחים; אך אם השליח אינו שותף, אלא רק עושה דברו של בעל הבית, הרווח כולו לבעל הבית. הרא"ה (הובאו דבריו בנימוקי יוסף על אתר), לעומתם, סבור שנחלקו אף בשליח שאינו אלא עושה דברו של בעל הבית – לדעת רבי יהודה הוא זוכה במחצית הרווח, ולדעת רבי מאיר – בכולו.

דברי הרא"ה ברורים במה שנוגע לדעת רבי מאיר. פסקו של רבי מאיר מבוסס על עמדתו ששינוי קונה, ולפי עמדה זו, כיוון ששינה השליח מדברי בעל הבית, הריהו קונה את החפץ לעצמו, בין אם נחשב מתחילה שותף של בעל הבית ובין אם לאו, וזוכה ברווח כולו. ומסתבר שגם רש"י והתוספות מודים בזה.

אך מה באשר לדעת רבי יהודה? מניין למד הרא"ה שגם שליח שאינו אלא עושה דברו של בעל הבית חולק עימו ברווחים שנשא השינוי? הרא"ה הוכיח את שיטתו מן הגמרא בכתובות (צח ע"ב), שבה נאמר ששליח ששכנע את המוכר לעשות לו הנחה זוכה בסכום ההנחה, ואינו חייב להשיבו לבעל הבית, שכן הוא זה שהרוויח את הכסף. כיוצא בדבר – טוען הרא"ה – אתה מוצא אף בענייננו: מאחר שהשליח שינה מדעתו וגרם לרווח, הריהו זוכה במחציתו (המחצית האחרת שייכת לבעל הבית, שהרי הרווח נעשה בכספו).

כיצד ידחו רש"י והתוספות את ראייתו של הרא"ה? נראה שלדעתם יש לחלק בין שליח שקיבל הנחה, הנתפס כגורם לרווח, ובין ששליח שהרוויח באמצעות שיקול דעת מסחרי (מה לקנות, כיצד למכור וכו'), שאין בו כדי לְזַכּוֹת את השליח בחלק מן הרווח.

אם כן, לפנינו מחלוקת בשאלה אימתי זוכה השליח ברווח. לדעת הרא"ה שליח זוכה ברווח אם הוא גרם לו: גם אם השליח לא השקיע שעות עבודה או דבר ממשי אחר, ההחלטה כיצד להשקיע את הכסף נחשבת הרווחה. רש"י והתוספות, לעומתו, מבינים כי השליח זוכה בחלק מן הרווח רק אם השקיע משהו בעל זהות ממונית. את מלאכת שכנוע המוכר ואת הזמן שארכה, למשל, אפשר לאמוד כשווי ערך לסכום ההנחה. אך אם השליח לא הוסיף שום עבודה, אלא רק החליט לקנות מוצר שונה מן המוצר שבחר בעל הבית, אין לו חלק ברווחים, שכן הוא לא השקיע בעסקה שום דבר שאפשר להגדירו במונחים של ערך ממוני.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)