דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף קיט | הדרן למסכת בבא קמא

בחסדי ה' יתברך אנו מסיימים היום את מסכת בבא קמא, שעיקר עניינה בדיני נזיקין. נעיין אפוא בעניין כללי יותר, הנוגע למסכת כולה. הגמרא בדף ל ע"א מביאה שלוש דעות בדבר הדרך לחסידות:

"אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין. רבא אמר: מילי דאבות. ואמרי לה: מילי דברכות".

שתי האפשרויות הראשונות ברורות: הברכות מחזקות את הקשר של האדם עם בוראו, ו"מילי דאבות" – את מידותיו הטובות בינו לבין חבריו ובינו לבין קונו. אך מה פשר החסידות הנובעת מ"מילי דנזיקין"? לכאורה דיני נזיקין הם אוסף של פרטים טכניים, שנועדו להסדיר את היחסים הממוניים בחברה – כל חברה באשר היא זקוקה לחוקים כאלה, וקשה להבין מהי החסידות המיוחדת שיש בדבקות בעניינים אלה דווקא.

הרב מיכאל רוזנצוייג שליט"א השיב על שאלה זו לאור ההקשר שהמימרה מובאת בו. הגמרא שם מספרת על המאמצים המיוחדים שעשו חסידים הראשונים ושניים מן האמוראים כדי להימנע מלהזיק. הווה אומר: החסידים הללו נהגו לפנים משורת הדין במה שנוגע לדיני נזיקין. החסידות המיוחדת הקשורה למילי דנזיקין נובעת, אם כן, מתפיסת דינים אלו לא כאוסף של פרטים טכניים אלא כסִדרה של הנהגות המכוונות את האדם לעשיית הטוב והישר ומורות לו את הדרך הנאותה להיטיב עם זולתו ולשמור על שלומו ועל שלום נכסיו.

בעיונים קודמים עסקנו כמה פעמים בשאלת האיסור להזיק. היה מקום לומר שאם אכן יש איסור להזיק, הוא נובע מאינטרס חברתי או כלכלי כלשהו. ואולם (כפי שראינו בעיון הפתיחה למסכת) אחד המקורות המובאים בראשונים (יד רמה בבא בתרא כו ע"א) הוא מצוות "ואהבת לרעך כמוך". אותה מצווה מיוחדת, שרבי עקיבא אמר עליה שהיא "כלל גדול בתורה" (ירושלמי נדרים ט, ד), היא המעצבת את אופייה של מסכת בבא קמא כולה.

כללו של דבר: ההלכות שלמדנו במסכת בבא קמא לא נועדו רק לשמור על האדם ולהגן על נכסיו אלא גם ללמדנו את הדרך הנכונה בהליכות שבין אדם לחברו – דרך המאופיינת בראש ובראשונה באהבת הזולת ובנכונות לנהוג עימו לא רק כדין אלא גם לפנים משורת הדין.

יהי רצון שנשכיל למצוא את הדרכים להוסיף אהבת חינם ואהבת הרֵע, ושעיסוקנו במילי דנזיקין אכן יביאנו לחסידות.

הדרך עלך מסכת בבא קמא.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)