בראשית הייתה מחשבה

  • הרב יהודה שביב
"זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו".
היום, ג' בכסלו, מלאו 52 שנים לפתיחת ישיבתנו, ישיבת 'הר-עציון' בכפר-עציון, שם התגבשנו כשנה וחצי עד למעבר הישיבה לאלון שבות.
 
 
היה זה יום גשום וסוער, נפגשנו בתחנה המרכזית בירושלים, עלינו על אוטובוס קו 440 לבאר-שבע וירדנו בתחנה בכפר-עציון.
חנן ז"ל חיכה ליד התחנה והוביל אותנו לבית המדרש. חנן פתח את בית המדרש ואמר, בין היתר, את המשפט הבלתי נשכח: "זכאים הרי חברון שיישמע בהם קול תורה".
ידעיה הכהן הודיע הודעות, ואחרי הסדר הראשון חיכתה לנו ארוחת ערב חגיגית שהכינה אסתר בן-נון בטוב טעם, "עזר כנגד" לרבנו יואל שהיה שושבין מרכזי בכל ההכנות ועיצוב דרכה של הישיבה לאורך ימים ושנים.
הכול היה ראשוני, מלווה בתחושה שאנו קובעים מסמרות לדורות.
הרב עמיטל ז"ל הגיע למחרת, לשיעור הראשון "אור לארבעה עשר בודקין...". בצהרים לימד הרב עמיטל שיעור ב'כוזרי'. כעבור זמן התפצלנו לנפת שיעור בעיון עם הרב שביב ז"ל.
מההתחלה הצנועה שלנו, צמחה לה ממלכה של תורה. מאות תלמידים מהארץ ומהעולם חובשים את ספסלי בית המדרש, גם בקורונה, ואלפי הבוגרים תופסים עמדות בשדות התורה והחינוך, המשפט והכלכלה, ואיפה לא?
ראשיתנו לא הייתה מצער, אך האחרית שגבה מאוד.
אשרינו שזכינו להיות המסד למפעל האדיר הזה, והיום נזכור לטובה את שכבר לא אתנו, ובהם ראשי הישיבה הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין, הרב שביב  וחנן פורת, הרב שחור ומאיר ברייאר, ואת חברינו שנפלו במערכות ישראל ושנפטרו ממחלה. ונזכור לטובה את שב"ה חיים אתנו, ובהם: נשות ראשי הישיבה מרים עמיטל וטובה ליכטנשטיין, ברכה שביב ואסתר שחור-ליאור, רחל פורת, מושקו וידעיה הבלתי נלאים עד עצם היום הזה.
ונברך את חברנו ראש הישיבה הרב יעקב מדן, שיחד עם עמיתיו הרבנים משה ליכטנשטיין וברוך גיגי, צוות הר"מים וכל העוסקים בישיבה בכל היבטיה, שימשיכו מכוח הראשונים להגדיל תורה ולהאדירה, כי גם מעציון תצא תורה.
- ישעיהו יחיאלי (מחזור א')
מכתב זה נכתב בשנת תשכ"ח אל הרב חנן פורת ז"ל, שנה שבה עלתה במחשבה התוכנית להקמת הישיבה הגבוהה באיזור.