ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

  • הרב ברוך גיגי

פתיחה

לאחר קריאת הפסוק הראשון, "שמע ישראל", מנהג ישראל להוסיף בלחש את המילים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ביום הכיפורים, נהגו לומר זאת בקול רם.

מה היא משמעות אמירת "הפסוק" הזה, ומהו המיוחד בצורת אמירתו בלחש ובקול?

 

א. דברי חז"ל – יעקב אבינו ומלאכי השרת

ראשית, נסקור את דברי חז"ל, המסבירים את הרקע להכנסת "ברוך שם כבוד מלכותו" לקריאת שמע. כפי שנראה, חכמינו ייחסו אמירה זו ליעקב אבינו ולמלאכי השרת.

בבראשית רבה נאמר:

"הקבצו ושמעו בני יעקב... אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לקריאת שמע, בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקדוש ברוך הוא, אמרו לו (דברים ו') שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת על הקדוש ברוך הוא, כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' א-להינו ה' אחד. אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה, אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' א-להינו ה' אחד" (בראשית רבה צ"ח, ג')

במדרש זה, יעקב אומר "ברוך שם" כתגובה לקבלת מלכות שמיים של בניו. אולם, בניגוד לאמירת שמע ישראל, המוזכרת כאמירה לדורות, לא כך מתוארת אמירת "ברוך שם".

צעד בכיוון זה צועד המדרש בדברים רבה, המקביל למדרש בראשית רבה אך מוסיף תוספת קצרה ומשמעותית:

"שמע ישראל. מהיכן זכו ישראל לקריאת שמע משעה שנטה יעקב למיתה קרא לכל השבטים ואמר להן שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאלוה אחר מנין שכך כתיב(בראשית מ"ט) הקבצו ושמעו בני יעקב וגו' מהו ושמעו אל ישראל אביכם אמר להן אל ישראל אביכם הוא אמרו לו שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד והוא אומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר רבי לוי ומה ישראל אומרים עכשיו שמע אבינו ישראל אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו ה' א-להינו ה' אחד"      (דברים רבה ואתחנן ב', ל"ה)

דומה, שהדגשת אמירת יעקב בלחישה נועדה להסביר את לחישת הדורות הבאים, באמרם "ברוך שם". אנו פונים מדי יום אל ישראל, אבינו הזקן הקבור במערה, ומבשרים לו שאנחנו עדיין נאמנים למסורת שקיבלנו ממנו ומתמידים בקבלת עול מלכות שמים שחרית וערבית. בשלב זה, כביכול אנו מהדהדים את לחישתו ההיסטורית וכאילו שפתותיו דובבות ואומרות: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

כיוון אחר להסבר הלחישה מצינו בפסחים:

"ואנן מאי טעמא אמרינן ליה (ואנחנו מדוע אנו אומרים זאת)?...[1] אמרי רבנן היכי נעביד (אמרו חכמים איך נעשה)? נאמרוהו? לא אמרו משה רבינו. לא נאמרוהו? אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי.

אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי.

אמר רבי אבהו התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם מפני תרעומת המינין ובנהרדעא דליכא מינין עד השתא אמרי לה בחשאי" (פסחים נו.)

על פי סוגיה זו, הלחישה היא פשרה בין דרכו של יעקב אבינו לבין דרכו של משה רבנו. יעקב אמר "ברוך שם" ומשה לא אמר, ואנחנו מנסים להתאים לכל שיטה ואומרים בלחש.

אולם, המתח בין דרכו של יעקב לשל משה לא ברורה לחלוטין. העובדה שמשה לא אמר "ברוך שם" הוא מפני שלא נצטווה לכותבו מפי הגבורה, ואם כן אין פה באמת ויכוח בין יעקב למשה. בנוסף, יש לבאר את המשל שהביאה הגמרא, לפיו אמירת "ברוך שם" מקבילה לציקי קדירה אליהן מתאווה בת המלך.

 

כפי שהזכרנו, גישה אחרת בחז"ל מייחסת את אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" דווקא למלאכים. כך נאמר:

"דבר אחר שמע ישראל, רבנן אמרין בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקדוש ברוך הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והוריד אותה לישראל. ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא? אמר רבי אסי למה הדבר דומה לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך נתנה לה לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בה בפרהסיא אלא בתוך ביתך. אבל ביום הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת הן אומרים אותו בפרהסיא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (דברים רבה ואתחנן ב', ל"ו)

מדרש זה מציג את "ברוך שם" כְּרָז שמלאכי השרת משתמשים בו. משה "גונב" את הסוד מהם ומוריד אותו לבני ישראל, שמשבחים בו את בוראם בלחישה. כמובן, גם דברים אלו צריכים ביאור.

 

בדברי רבנו יעקב, בעל הטורים, מצינו נימה כפולה. בהלכות קריאת שמע (אורח חיים סימן ס"א), הביא הטור את סוגיית הגמרא בפסחים, ותלה את אמירת "ברוך שם" בחשאי במתח שבין אמירת יעקב לשתיקתו של משה. אולם, בהלכות יום הכיפורים (שם תרי"ט) הביא את המדרש בדברים רבה אודות המלאכים המקלסים, והסביר שישראל אומרים "ברוך שם" בקול רם ביום הכיפורים מפני שהם דומים למלאכים.

אם כן, צריך עיון מהו היחס הנכון בין שתי הדרכים הללו, דרכים אותן אימץ הטור לפי דרכו.

 

ב. סודות של מלאכים

נפתח בדרכו של המדרש השני בדברים רבה, הרואה את אמירת "ברוך שם" כאמירה ייחודית של המלאכים, ולא של עם ישראל (אלא, שכאמור, נלקחה על ידי משה).

נראה, שעיקר המשמעות של האמירה הזו, על השבח היוצא מפי המלאכים, קשורה לדברי הגמרא בסוף הפרק השלישי בפסחים:

"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אטו האידנא לאו אחד הוא (האם כיום הוא לא אחד)?! אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת לעולם הבא כולו הטוב והמטיב.

ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא (האם כיום שמו לא אחד)?! אמר רב נחמן בר יצחק לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י. סבר רבא למדרשה בפירקא אמר ליה ההוא סבא לעלם כתיב. רבי אבינא רמי כתיב זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר אמר הקדוש ברוך הוא לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא אני באל"ף דל"ת"      (פסחים נ.)

העולם הזה הוא עלמא דפירודא, עולם מלא סתירות וניגודים, בשורות טובות ורעות משמשות בו בערבוביא. על כן, דיין האמת והטוב והמיטיב נשמעות בו במקביל. עולם שבו אויבי ה' מנאצים ועובדי ה' נרדפים[2], זהו עולם שבו אין ה' שלם, אין בו גילוי מלכותו יתברך בשלמות.

בעולם עם הסתר פנים כזה, אין מלכות ה' מתגלה לעיניו, וממילא אין אדם יכול להצהיר בריש גלי ולומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מלכותו של ה' אינה שלמה בעולמנו, והצהרה כזו, הנאמרת על ידי בני אדם בעולמנו, מנותקת מהמציאות הגלויה.

הכרזה זו ראוי שתיאמר על ידי בני אדם, רק ביום ההוא שבו יהיה ה' אחד, כשכל ההוויה תהיה מאוחדת. כאשר לא תהיה שניות בעולם, לא יופיעו תמונות קשות וסותרות, כאשר ה"אחת דיבר א-לוהים" יהיה גם מה שבני אדם שומעים[3].

 

כל זה נכון בעולמם של בני אדם החיים במגבלות הזמן והמקום. המלאכים, החיים במציאות על-זמנית, לא כבולים לתפיסת מציאות זו. הם רואים את מלכות ה' בתוך ההוויה באותו מבט על-מקומי ועל-זמני.

שמו של הקדוש ברוך הוא, ה-ו-י-ה, מציין בכתיבתו את החיבור של היה הווה ויהיה. זהו יסוד הקיום העל-זמני, שבני אדם בעולמנו אינם יכולים להכיל אותו. לפיכך שם זה נכתב ביו"ד וה"י, ונקרא באד"נות. לעתיד לבוא, גם שמו של ה' יהיה אחד, ייכתב וייקרא ביו"ד וה"י.

בזמן הזה, בכל אופן, רק מלאכים רואים את מלכות ה'. רק מלאכים יכולים לראות את השלמות והאחדות הבאה לידי ביטוי בשם אחד. מלאכי השרת, הם היכולים לברך את מלכות ה' ואת שם כבודו שבו מתגלה מלכותו לעולם ועד. זהו הקילוס הגדול שמלאכי השרת מקלסים אותו במקום.

משה רבנו, רצה שגם קרוצי חומר יוכלו לקלס ליוצרם כשם שמקלסים אותו בשמי מרום. אולם, מתוך מודעות למגבלת עיני אנוש הטרוטות, שאינן יכולות לראות את מלכותו, תיקן להם שיאמרו שבח וקילוס נורא זה בלחישה. משמעות הלחישה היא האמונה שה' אחד ושמו אחד ומלכותו בכול משלה, אף על פי שהמבט האנושי מתקשה לראות זאת.

אולם, ביום הכיפורים, לא ניתנה ממשלה לכוחות הרשע והפירוד, וכוחו של הקדוש ברוך הוא השולט והפועל. כדברי משורר תהילים (קל"ט, ט"ז) "ימים יוצרו ולא [ולו] אחד בהם", שחז"ל (ראה רש"י שם) דרשו על יום הכיפורים.

ביום זה ישראל מתקדשים, מיטהרים ומתרוממים לקצה גבול י' הטפחים של קדושה. כאשר ישראל מתנתקים כביכול מן האנושיות ומתבוננים בעולם בעיניים הקרובות ביותר לראיית המלאכים, הם גם יכולים לקלס בפה מלא ובקול רם ולומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

 

ג. אמירת אמן יהא שמיה רבא

ישנה קריאה אחת, אותה אנו קוראים בכל ימות השנה בקול גדול ובכל הכוח. כך נאמר בגמרא:

"אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו" (שבת קיט:)

אמירת "אמן יהא שמיה רבה..." נאמרת על ידי האדם בכל כוחו, משום שבה באה לידי ביטוי שאיפתנו. למרות כל הקשיים במציאות היומיומית, למרות אי היכולת לראות את מלכות ה' בהווה, אנחנו זועקים ומתפללים שיבוא היום שבו שמו הגדול יהיה מבורך לעולם ועד.

אמירת ההווה, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", היא בלחישה, אך אמירת העתיד, "יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא", נאמרת בכל כחו. בכך, האדם אכן זוכה לקריעת גזר דינו.

מהותו של הקדיש כולו, ועיקרו הגדול, "יהא שמיה רבה...", הוא תפילה לגילוי מלכותו יתברך ולהגדלת שמו בעולם.

שני ההיגדים הללו, "ברוך שם" ו"יהא שמיה רבא", הם למעשה אחד. דברים אלו עולים מתוך דברי התרגום ירושלמי לפסוק המתאר את יעקב ובניו. כך מתרגם התרגום את הדו שיח:

"ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י א-להנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין(תרגום ירושלמי, בראשית מ"ט, א')

המעבר לתרגום, לארמית, מסמל מעבר לשפת בני אדם[4]. על כן, התרגום מעתיק ביטוי זה ללשון עתיד, שהיא שפתם של בני אדם, המבינים שמלכות ה' ושמו השלם יתגלו ביום ההוא בעתיד.

כך גם אמרו משה וישראל בשירת הים:

"ה' ימלוך לעולם ועד"[5]   (שמות ט"ו, י"ח)

 

ד. התקווה למקדש

בהתאם לכך, נראה שיש לבאר את הגמרא בברכות:

"תניא אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי... ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות, ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם"    (ברכות ג.)

שיחתם של אליהו הנביא זכור לטוב ורבי יוסי עוסקת בחורבן ירושלים והמקדש, גלות השכינה ממקומה וגלות העם מביתו. התפילה היא בחורבות ירושלים, ובת קול מנהמת כיונה על חורבן הבית, על הגלות.

כאשר הקדוש ברוך שומע את קילוסם של ישראל, כאשר עם ישראל אומרים "יהא שמיה הגדול מבורך", משהו משתנה. קילוס זה, הושמע בבית המקדש על כל ברכה וברכה, כפי שמבואר בתענית:

"ואלא במקדש מהו אומר ברוך ה' א-להים א-להי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"[6] (תענית טז:)

אם כן, כשהמלך שומע קילוסו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הוא "נזכר" בקילוס המקדש, ורואה שעמו ממשיכים לקוות ששוב יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולמו.

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי תשע"ה

 

עורך: אורי יעקב בירן

 

 

 



[1] כאן מובא הסיפור כפי שמופיע במדרשים, עם שינויים קלים (כגון "שמא יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל...) בהם לא נעסוק במסגרת זו.

[2] עיין במכילתא:

"מי כמוכה באלים ה', כיון שראו ישראל שאבד פרעה וחילו בים סוף ובטלה מלכותן של מצרים ונעשו שפטים בעבודה זרה שלהן פתחו פיהם ואמרו כולם מי כמוך באלים. ולא ישראל בלבד אמרו שירה אלא אף האומות כששמעו שאבד פרעה ומצרים בים ובטלה מלכותם של מצריים ונעשו שפטים בעבודה זרה שלהן כפרו כולן בעבודה זרה שלהן ופתחו פיהם כולן והודו למרום ואמרו מי כמוך באלים וגו'. וכן את מוצא שעתידין אומות העולם לכפור בעבודה זרה שלהן... ואחריו מה כתיב והאלילים כליל יחלוף.

ד"א מי כמוך באלים ה' מי כמוכה באלמים מי כמוך בנסים וגבורות שעשית לנו על הים שנ' נוראות על ים סוף וגו' ויגער בים סוף ויחרב (תהלים ק"ו, ב-כט). מי כמוך באלמים מי כמוך שומע עלבון בניך ושותק שנאמר החשתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד (ישעיה מב, יד-טו) לשעבר אחריש אתאפק מכאן ואילך כיולדה אפעה אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור"

               (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח, מסכתא דשירה פרשה ח')

גילוי מלכות ה' במצרים ולעתיד לבוא יביא להכרת מלכות ה' בכל העולם. במקביל, ישנם זמנים בהם לא מתגלה מלכות ה' אלא דווקא כוח האיפוק הגדול, מי כמוך באילמים ה'. עד אשר ישים מחשך לאור ומעקשים למישור.

[3] עי' תהילים ס"ב, י"ב: "אַחַת דִּבֶּר אֱ-לֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵא-לֹהִים".

[4] יתכן שזהו פירוש נוסף לכך שהמלאכים אינם יודעים את הלשון הארמית. דהיינו, הארמית היא שפה שבני אדם מדברים בה במושגים אנושיים, שאינה מושגת על ידי המלאכים.

[5] ניתן לראות כיוון מעניין בתרגום אונקלוס על הפסוק הזה. בתרגום אונקלוס נאמר:

"ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא"  (תרגום אונקלוס שם)

אונקלוס הופך את לשון העתיד שבפסוק ללשון הווה, ה' מלכותו קיימת לעולם ועד. במקרה זה, משה והעם שרים בלשון בני אדם והתרגום מדבר בלשון האידיאית הנבואית שרואה למרחוק. אולם, עיין דברי רבי יוסי הגלילי במכילתא על הפסוק שם:

"ר' יוסי הגלילי אומר אלו אמרו ישראל על הים ה' מלך לעולם ועד לא היתה אומה ולשון שולטת בהן לעולם אלא אמרו ה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא" (מכילתא דרבי ישמעאל שם, י')

[6] מן המשניות והגמרא ביומא, והדברים מוכרים לכולנו מסדר העבודה, עולה שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד במקדש גם על הזכרת שם המפורש היוצא מפי כהן גדול. ואכן, שם זה הוא השם המבטא את העל-זמניות, היה הווה ויהיה.שם זה הוא גם המזמין את הענייה ב"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שזהו השם המבטא את נוכחות מלכותו  הקבועה בהוויה.