ברכות | דף לו | ברכה על שמן זית
בסוגייתנו אנו עוסקים באדם ששתה שמן זית המעורבב במרק. באופן זה לא רק שהשמן אינו מזיק לאדם אלא אף יש הנאה באכילה זו:
"אלא: דקא שתי ליה על ידי אניגרון; דאמר רבה בר שמואל: אניגרון - מיא דסלקא, אנסיגרון - מיא דכולהו שלקי. אם כן, הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל. ותנן, זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה - מברך על העיקר ופוטר את הטפלה! הכא במאי עסקינן - בחושש בגרונו. דתניא: החושש בגרונו - לא יערענו בשמן תחלה בשבת, אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע. - פשיטא! - מהו דתימא; כיון דלרפואה קא מכוין - לא לבריך עליה כלל, קמשמע לן: כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי".
במקרה זה, האדם שותה את השמן משום שרצונו לשכך את כאב הגרון. השמן נצרך לרפואתו והלכך מברך עליו בורא פרי העץ - משום שהאניגרון טפל לשמן שהוא עיקר. לפי דעת הרמב"ם, אין לברך על שמן אלא אם כן מתכון גם להנאה, במידה וכל כוונתו לרפואה אין צריך לברך. נימוקו של הרמב"ם הוא שכמו שהטועם מאכל כדי לבחון טעמו אינו מברך אף אם בולעו, כך גם שותה לרפואה אינו מברך. ממילא הגמרא מתייחסת דווקא למקרה שבו האדם נהנה משתיית האניגרון, בנוסף לצרכים הרפואיים שבשתיה. במקרה זה גם אם בולעו אינו מחויב בברכה.
מנגד, לשיטת התוספות שסוברים שדין טעימה (מטעמת) הוא רק בפולט, אבל מי שטועם ובולע צריך לברך, גם מי ששותה לרפואה משקה או מי שחונקנת אותו אומצא ושותה משקה שאינו מים, צריך לברך אף אם לא נתכוון להינות.
יחד עם האמור לעיל, יתכן לדחות סברה זו משום שרבי יוסף קארו (שו"ע סימן רי) הביא את דברי הרמב"ם בעניין מטעמת ואף על פי כן סתם כדברי התוספות לענין חנקתו אומצא ושותה לרפואה. משמע מדבריו שאם שתה שאר משקים מברך עליהם, ולכאורה היה צריך לכתוב שלדעת הרמב"ם מברך רק אם מתכוין להנאה. יתר על כן, רבי ישראל מאיר מראדין (משנה ברורה) כתב שאפילו אם לא נתכיון להנאה מברך לדעת כולם!
כך גם בעניין ברכה על שמן זית (ברכות פרק ח הלכה ב), שכתב הרמב"ם שמברך שהכול משום שלא נהנה מטעם השמן ולא זאת בלבד אלא שאף השמן מזיק לאדם ולכן לא מברך בורא פרי העץ אלא שהכול, ומוכח שחייב לברך אף ללא הנאה.
יתכן לחלק בין רפואה למטעמת - מטרתה העיקרית של פעולת האכילה היא קיום וחיזוק הגוף; אדם שרק טועם אינו מתכוון לחיזוק הגוף או לשם הנאה, אבל כאשר עושה זאת לשם רפואה אף על פי שעל הנאת רפואה אין מברכים מכל מקום כשיש הנאת חיך צריך לברך. כלומר, כאשר אין הנאה מהאוכל, שאינו מרגיש בטעם המאכל והאכילה אינה לצורך חיזוק הגוף נאמר שלא צריך לברך. רפואת הגוף דומה לאכילה המחזקת את הגוף וכשם שיש לברך על אכילה שהיא חיזוק הגוף כך יש לברך כאשר יש הנאת חיך ברפואה - קיום החיים. לפי זה יש לברך רק כאשר מדובר באוכל שדרך בני אדם להינות ממנו ולא בדברים 'הרעים' בטעמם*.
__________________________________________________
* מים אינם רעים אלא הם באים לתועלת חיצונית כמו מניעת חנק וכיוצ"ב.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)