ברכות דף ט – כאדם הקורא בתורה

  • הרב ירון בן צבי
במשנה שבסוגייתנו נאמר שאדם הקורא קריאת שמע של שחרית לאחר זמן קימה, היינו לאחר שלש שעות, עדיין מקבל שכר:
"הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה".
רש"י (י ע"ב ד"ה הקורא) כתב שהסיבה לכך שהקורא קריאת שמע לאחר זמנה לא יצא ידי חובתו, ולכן אינו מקבל עליה שכר. אולם אדם זה כן מקבל שכר על הקריאה, ככל אדם שעוסק בתורה.
בהסבר זה ישנה בעיה: כל אדם שעוסק בתורה מקבל על כך שכר, ומה החידוש בכך שמי שאומר קריאת שמע לאחר זמנה מקבל על כך שכר של עיסוק בדברי תורה?
יתכן שניתן להבין עניין זה באמצעות עיון בדברי הגמרא במסכת גיטין (ס ע"ב):
"דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש: כתיב 'כתוב לך את הדברים האלה', וכתיב 'כי על פי הדברים האלה'. הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב".
דהיינו, בדרך כלל ישנו איסור לקרוא בעל פה פסוקים מהתורה שבכתב. לעומת זאת, בקריאת שמע 'קריאה' היא גם אמירה של המילים בעל פה.
המהר"ל (תפארת ישראל אות א) טוען כי משמעותו של הביטוי 'קריאה' כאן היא 'קול רם', ולא רק קריאה מטקסט כתוב. אפשר גם להציע הסבר פשוט יותר, המבוסס על דברי המשנה ביומא (ז, א):
"בא לו כהן גדול לקרות... עומד וקורא 'אחרי מות' ו'אך בעשור', וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן.
ו'בעשור' שבחומש הפקודים קורא על פה...".
מפשט לשון המשנה ברור שגם כאשר הכהן אומר את המילים בעל פה זוהי 'קריאה'.
בהתאם להסברים אלו אפשר לומר שבמקרים שבהם המצווה היא לומר את הכתוב בתורה – האמירה מוגדרת 'קריאה' בתורה אף שהיא נעשית בעל פה. זהו החידוש בדברי משנתנו – למרות שמותר לקרוא את קריאת שמע בעל פה, הרי שקריאה זו נחשבת כקריאה בתורה, ומזכה את הקורא בשכר ככל קריאה בתורה.