ברכות דף יג – כוונה בקריאת שמע

  • הרב אברהם סתיו
הגמרא (יג ע"ב) דנה בשאלת הצורך בכוונה בקריאת שמע, ומביאה מחלוקת תנאים ואמוראים בעניין. הכוונה שבה מדובר בסוגיה זו היא כוונה לפירוש המילים, ולא רק כוונה לעצם קיום המצווה, אשר נידונה לעיל (יג ע"א). במסקנת הגמרא מצטמצמת חובת הכוונה הזו לפסוק הראשון בלבד:
"תנו רבנן: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' – עד כאן צריכה כוונת הלב, דברי רבי מאיר.
אמר רבא: הלכה כרבי מאיר".
לאור דברי הגמרא מתעוררת השאלה מהו הבסיס לחלק בין הפסוק הראשון ובין שאר הפרשיות. על שאלה זו אפשר לענות בשתי דרכים עקרוניות.
בטור (או"ח סימן מו) הובא בשם רבי יהודה החסיד שחובת קריאת שמע מן התורה היא רק בפסוק הראשון, וממילא מובן מדוע דווקא בפסוק זה נדרשת כוונה מיוחדת לפירוש המילים. אמנם, לדעת רבים מן הפוסקים כל הפרשה הראשונה היא מן התורה (יראים רנב), ויש שכללו בחובה מדאורייתא גם את הפרשה השנייה והפרשה השלישית (פרי חדש או"ח סי' סז, ערוך השולחן או"ח נח, טז), ולדבריהם צריך למצוא בסיס אחר לחילוק בדין הכוונה.
נראה שהבסיס לחילוק זה נעוץ בדברי הרשב"א (ד"ה שמע), שהסביר את הצורך בכוונה לפירוש המילים:
"כאן צריך כוונת הענין, כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל עליו מלכות שמים בהסכמת הלב".
כלומר, בניגוד לשלוש הפרשיות, עניינו של הפסוק הראשון הוא קבלת עול מלכות שמים. תהליך זה יכול להיעשות דווקא כאשר האדם מכוון למילותיו.
נפקא מינה בין ההסברים השונים לצורך בכוונה עשויה להיות בנוגע להגדרת אופי הכוונה המעכבת בפסוק הראשון. בשאלה זו נחלקו פוסקי דורנו:
א. ר' משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ה סי' ה אות ב) כתב שהכוונה לפירוש המילים עצמן מעכבת אפילו בדיעבד, ובכלל זה הכוונה במילה 'אחד' לכך שהקב"ה הוא אחד למעלה ולמטה ובארבע רוחות השמים.
ב. ר' שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה פרק ז הע' ו) פסק שבדיעבד די בכוונה הכללית לקבלת עול מלכות שמים וכוונת המילים עצמן אינה מעכבת.
נראה שמחלוקת זו תלויה בחקירה הנ"ל: לדעת הרב פיינשטיין חשיבותו של הפסוק הראשון גורמת לכך שקריאתו תחייב הבנה של כל אחת ממילותיו, ואילו לדעת הרב אויערבך מוקד הדין הוא קבלת עול מלכות שמים, שנדרשת בקריאת הפסוק הראשון, וממילא אין חשיבות מיוחדת לכוונה במילות הפסוק עצמן (להרחבה בסוגיה זו עיינו בספר תפילה כמפגש, חלק ב, עמ' 92-97).