ברכות דף לו – שומר לפרי

  • יהודה רוזנברג
הגמרא בסוגייתנו דנה בברכה על החלקים השונים של צמח הצלף. אחד מהחלקים שבהם עוסקת הגמרא הוא ה"קפריסין" – מעין קליפה המכסה את הפרי.
הנחת היסוד של הגמרא היא שישנה הקבלה בין דיני ערלה לדיני ברכות: מה שנחשב פרי יתחייב בברכה העיקרית של אותו מין, וגם ייאסר מדין ערלה, ואילו על חלקים שאינם נחשבים פרי יש לברך ברכה אחרת, והם גם אינם נאסרים בערלה.
הגמרא מעלה טענה שלפיה הקפריסין אמורים להיות אסורים משום ערלה, בשל ריבוי מיוחד שלפיו גם קליפת הפרי, השומרת עליו, נאסרת:
"ורחמנא אמר 'וערלתם ערלתו את פריו' – את הטפל לפריו, ומאי ניהו? שומר לפרי".
אפשר להבין את איסורו של ה"שומר" בשתי דרכים:
א. התורה ריבתה שאיסור ערלה נוהג בפרי ובכל מה שמאפשר את קיומו, כולל ה"שומר".
ב. איסור ערלה נוהג בפרי בלבד, אך התורה ריבתה שגם ה"שומר" נחשב חלק מן הפרי.
שתי ההבנות הללו עשויות להוביל לפירושים שונים בסוגיה. על פי ההבנה הראשונה הריבוי נוגע רק להלכות ערלה, ובהן בלבד עוסקת הסוגיה, ואילו לפי ההבנה השנייה ריבוי זה שייך גם להלכות אחרות, כגון הלכות ברכות, ויש ללמוד ממנו שקליפות הפרי נחשבות חלק ממנו, ויש לברך עליהן כפי שמברכים עליו.
האחרונים נחלקו בדבר:
המג"א (רב, יז) פסק כי על קליפות תפוזים שבושלו בדבש וכדו' יש לברך "בורא פרי האדמה", משום שהן מתאימות לגדרי "שומר" המוזכרים בסוגיה – התפוז אינו יכול להתקיים ללא הקליפה, והקליפה אינה נושרת במהלך גידולו של הפרי. נראה שהמג"א הבין כי הריבוי "את הטפל לפריו" מלמד שהקליפה נחשבת חלק מהפרי, ולכן גם ברכתה דומה.
לעומת זאת, הט"ז (רד, טו) פסק כי על קליפות תפוזים יש לברך "בורא פרי האדמה", משום שהלימוד המובא בסוגייתנו נוגע רק להלכות ערלה, שבהן ריבתה התורה את ה"שומר", אך בהלכות ברכות – רק הפרי עצמו מתחייב בברכה של אותו מין, ואילוו על הקליפה יש לברך ברכה שונה.