ברכות דף מב – פת הבאה בכסנין

  • יהודה רוזנברג
הגמרא בדף מב ע"א מספרת על רב הונא, ש"אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ולא בריך", כלומר אכל כמות גדולה של לחם אך לא בירך ברכת המזון. רש"י מסביר שהלחם שאותו אכל רב הונא היה "פת הבאה בכסנין", כלומר פת העשויה באופן כזה שאין רגילים לאכול ממנה על מנת לשבוע, אלא רק כמות קטנה כדי ליהנות מטעמה, ולכן מברכים עליה "בורא מיני מזונות" וברכת מעין שלוש. רב נחמן תמה על מעשיו של רב הונא, וקבע ש"כל שאחרים קובעים עליו סעודה – צריך לברך".
הרא"ש (ו, ל) מביא מחלוקת בעניין זה:
"וכתב רבינו משה ז"ל דאם אחרים אינם קובעין, אפילו כשהוא קובע אינו מברך, דבתר רוב אזלינן ובטלה דעתו אצל כל אדם.
והראב"ד ז"ל כתב ואם היה קובע עליו אפי' משהו מברך עליו בתחלה המוציא ולבסוף שלש ברכות, ונראין דברי רבינו משה ז"ל".
הרא"ש, המצדד בשיטת רבינו משה, סובר שדין ברכת המזון על פת הבאה בכסנין נקבע רק על פי השאלה אם אנשים אחרים רגילים לקבוע סעודה על שיעור כזה. הראב"ד, לעומתו, סובר שדי באחד משני מחייבים: או שאחרים רגילים לקבוע סעודה על שיעור כזה, או שהאוכל עצמו קבע סעודה.
יתכן שהראב"ד והרא"ש נחלקו בנוגע ליסוד דין פת הבאה בכסנין. הרא"ש סובר כי העובדה שאין רגילים לאכול פת הבאה בכסנין כדי לשבוע פוגעת בהגדרתה כ"לחם", שאכילתו מיועדת בדרך כלל להשביע. על פי הבנה זו אפשר לומר שכאשר מדובר על כמות גדולה, שאנשים רגילים לקבוע עליה סעודה, חוזרת הפת הבאה בכסנין להיחשב לחם, והאוכלה יתחייב בברכת המזון. הגדרת החפצא של הפת נקבעת על פי מה שאנשים רגילים לאכול, ולא על פי מה שהאדם הנדון עשה באופן חד פעמי.
יתכן שהראב"ד חולק על הסבר זה, ולדעתו פת הבאה בכסנין, בכל כמות שהיא, נחשבת לחם, והסיבה לכך שאין מברכים עליה ברכת המזון שונה. מעיקר הדין חיוב ברכת המזון חל רק על אכילה שיש בה שביעה, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת", וחכמים תיקנו לברך ברכת המזון גם על שיעור כזית. חכמים לא כללו בתקנה זו פת הבאה בכסנין, משום שאין רגילים לאכול ממנה שיעור שביעה, שבו מתחייבים בברכת המזון מן התורה. ממילא, כאשר אדם קובע סעודה על פת הבאה בכסנין – חזרנו לעיקר הדין, ועליו לברך ברכת המזון משום שאכל שיעור שמשביע אותו.
[הרוצה להרחיב בעניין זה ולראות הסברים נוספים מוזמן לעיין בדבריו של הרב שלמה לוי שליט"א ב"קונטרס ברכת הפת", בפרק העוסק בדין פת הבאה בכסנין].