ברכות דף מז – כיצד יינצל אדם מהיות "עם הארץ"?

  • הרב אביהוד שורץ
הגמרא בדף מז עמוד ב דנה בצירופו של עם הארץ לזימון, ומתוך כך מבקשת לברר מיהו "עם הארץ". לדעת ר' אליעזר "עם הארץ" הוא מי שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית. הגמרא במסכת מנחות (צט ע"ב) מביאה את דברי רבי שמעון בן יוחאי, המחדש שהקורא קריאת שמע שחרית וערבית יצא ידי חובת תלמוד תורה. ברור שמדובר על חובה מינימלית ביותר, ואף על פי כן, יש בקריאת שמע שילוב ייחודי בין קבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות, וקיום מצות תלמוד תורה. הפוטר עצמו אפילו ממצוה קלה זו – הרי הוא עם הארץ לדעת ר' אליעזר.
שלוש הדעות הבאות בברייתא קובעות שמי שאינו מניח תפילין, מתעטף בציצית או קובע מזוזה הוא עם הארץ. בגמרא במנחות (מג ע"ב) למדנו:
"רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק', ואומר 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'.
ובכן, עם הארץ הוא מי שאיננו זהיר בקיום מצוות מחד גיסא, וממילא אף איננו בחזקת שלא יעבור עבירות. בשונה מר' אליעזר, שהתמקד בקבלת עול מלכות שמיים ובתלמוד תורה, נוקטות גישות אלה כי לא התלמוד עיקר, אלא המעשה – ב'סור מרע' וב'עשה טוב'.
הדעה הבאה בברייתא היא דעת רבי נתן בר יוסף, ולפיה עם הארץ הוא מי שאינו מגדל את בניו לתלמוד תורה. הגמרא בשבת (קכז ע"א) קובעת שהמגדל את בניו לתלמוד תורה נהנה מיגיעו בעולם הזה ובעולם הבא. המגדל בניו לתלמוד תורה מקיים, למעשה, את תפקידו בעולמו – הוא מוסיף ומרבה בכבוד שמיים, ותורם את תרומתו לשושלת התורה והמסורה הישראלית.
ידועים דברי הגמרא במסכת ביצה (טז ע"א), הקובעת שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה, למעט הוצאות שבת ויום טוב, שעליהן נאמר "לוו עלי ואני פורע", ואם האדם מוסיף בהן – הקב"ה מוסיף לו מן השמיים. רבים אינם זוכרים כי באותה מימרא בביצה נזכרו לא רק מזונות שבת ויום טוב, אלא גם ההוצאות על חינוך הילדים, שגם עליהן נאמר כי אינן כלולות במזונות שנקצבו לאדם בראש השנה, ואת אשר יוציא על חינוך ילדיו – ישיב לו הקב"ה, ובתוספת.
הדעה האחרונה בברייתא היא דעתם של "אחרים". הגמרא במסכת הוריות (יג ע"ב – יד ע"א) מספרת שר' מאיר ור' נתן פגעו בכבודו של רבן שמעון בן גמליאל הנשיא, ועל כן בחר להם רשב"ג כינויים עקיפים: ר' נתן מכונה "יש אומרים", ואילו ר' מאיר מכונה "אחרים". אך יש בגאונים ובראשונים שתלו את השם "אחרים" שדבק בר' מאיר בעניין אחר. כך, למשל, כתבו התוספות במסכת סוטה (יב ע"א ד"ה אחרים; והמקור הוא ב"סדר תנאים ואמוראים", חיבור קדום מתקופת הגאונים):
"ואומר רבי, שראה בקונטרס צרפת: שמועות שקיבל מאלישע בן אבויה קבעום בשם 'אחרים', מפני שהיה שמו 'אחר'".
הגמרא במסכת חגיגה (טו ע"ב) קובעת:
"רבי מאיר רמון מצא – תוכו אכל, קליפתו זרק".
למרות המשבר שאליו נקלע אלישע בן אבויה, ר' מאיר לא נטש אותו, והוסיף ולמד את תורתו.
אם כן, אחרים – ר' מאיר – אומרים שעם הארץ הוא מי שאינו עוסק בשימוש תלמידי חכמים. ר' מאיר רואה בשימוש תלמידי חכמים ערך עליון, שכן "גדול שימושה יותר מלימודה". אשר על כן, הוא נכון לשים נפשו בכפו, לסכן את מעמדו התורני בבית המדרש, ובלבד שיזכה לשמש בקודש אפילו את אלישע בן אבויה, ולאכול את הפרי המסתתר בין הקליפות. תורתנו תורת חיים היא, ומתוך שימוש תלמידי חכמים ניתן להבין כיצד מיישמים אותה הלכה למעשה בכל פרט, בכל שלב ובכל צעד.